עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי עבודה זרה · פרק 1 · הלכה 10 · Segment 2

הא במקום שנהגו למכור כו' הדבר ברור שבירושלמי אמרו זה לפסק הלכה שבמקום שנהגו למכור מותר להשכיר אף לבית דירה ולא דייק זה מהמשנה וכ"ה פעמים רבות בירושלמי וע"כ לא ידעתי מה נתקשה מהר"ש אלגזי בלחם סתרים (דכ"א בתוס' ד"ה אף) דמהיכי דייקי כן זה בירושלמי ע"ש שהניח בקושיא ובאמת הוא רק פסק הלכה. וראיתי בס' עבודת עבודה לע"ז (דמ"ב ע"ד) שכ' וז"ל הנה בהיותי בזה ראיתי דבזה אפשר לפרש כוונת הירושלמי שהביאו התוס' לעיל דבח"ל מותר להשכיר להם בתים והתוס' נדחקו מה בין א"י לח"ל ולפמ"ש א"ש כיון דקיי"ל דנכרים שבח"ל לאו עובדי ע"ז הם וא"כ י"ל דזה כוונת הירושלמי דבא"י נכרים שם הם עובדי ע"ז ולכך לא סמכינן שם על תנאי דלא ציית אבל בח"ל דאין עובדי ע"ז סומכין על הך סברא דציית ומותר ע"י תנאי עכ"ל ואני אומר דשפיר עבדי התוס' שלא פירשו כן (מלבד דלומר מה דאיתא בירושלמי דמותר גם לבית דירה יהיה פירושו ע"י תנאי ולא יפרשו בירושלמי דהוא דוקא כשמזהירין לו שלא יכניס ע"ז הוא דוחק גדול) דהא בירושלמי שם איתא הא במקום שנהגו למכור מוכר לו כו' והיינו לר"מ בח"ל ובסוריא לר' יוסי מותר ג"כ להשכיר לבית דירה ואי ס"ד דהטעם הוא כמ"ש בעבודת עבודה א"כ מדוע בסוריא מותר לר' יוסי להשכיר לבית דירה הא רק עכו"ם שבח"ל לאו עובדי ע"ז הם ולא עכו"ם שבסוריא שהם בכלל א"י אע"כ דליתא לפירושו. וע' בחי' מהר"ם חלאו"ה פסחים (ד"ה ע"ב) מ"ש על הירושלמי הזה: