קרבן העדה על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 6 · הלכה 4 · Segment 2

גמ' לא עשה כן. אלא כתב לה כתובה אלף זוז אע"פ שלא הכניסה לו אלא שום בת"ק זוז:

קיצותא. שומא קודם כתיבת הכתובה:

גובה את הכל. שהרי ידע שלא הכניסה לו אלא ד' מאות זוז ואפ"ה כתב אלף זוז א"כ מדעתיה קיהיב לה מתנה:

ואם לאו. שלא עשה קיצותא:

מיגרע חמשה דינרין לכל סלע. כלומר מה' דינרים עושה סלע שהוא ד' דינרים והיינו פוחת חומש:

ואינו נוגע בתוספת. דדוקא בחמש מאות הראשונים אמרי' דטעה וסבר שהוא פוסק כפי מה שהיא מכנסת ולא ידע שפוחת חומש אבל בת"ק הנוספים אמרי' דודאי מתנה יהיב לה ואינו פוחת מהן דבר ל"א א"צ להוסיף עיקר הכתובה שכבר הוסיף ופי' זה נראה עיקר:

עושה אותן ז' מאות ומחצה. והיינו תוספת שליש:

אם עשתה קיצותא גובה את הכל. כלומר נוטלת מה שכתב לה וכ"ה בתוספתא אבל לא יותר:

ה"ג ואם לאו מוסיף ששה דינר לכל סלע ואינו נוגע בתוספת. וה"פ ואם לאו שלא עשה קיצותא אמרי' מסתמא הני חמש מאות שהוסיף במתנה הוסיף ועוד צריך מאתים וחמשים זהובים על ת"ק זהובים כספים שהכניסה לו כפי תקנת חכמים ולל"ב גם כאן א"צ להוסיף עיקר הכתובה:

ה"ג פסקה להכניס אלף דינר וכתב לה שום י"ב מנה וכ"ה בתוספתא. וה"פ שפסקה לו שום אלף זוז ושוה אלף זוז:

גובה את הכל. כלומר נוטלת מה שכתב לה ולא יותר דמחלה לו השאר ואם לאו אין פוחתין וכו' אין פוחתין לה עיקר כתובתה אלא צריך ליתן לה גם עיקר הכתובה וכ"ה בתוספתא שם מה שהחתן פוסק פוסק פחות חומש חוץ ממאתים לבתולה ומנה לאלמנה:

ופריך הכא את מר מיגרע וכו'. בפסקה להכניס ת"ק זוז שום וכתב לה אלף זוז אמרת דאם לא עשתה קיצותא מגרע ובסיפא גבי אלף זוז שום לא תני דמגרע:

ומשני כאן בנטלה מקצת וכו'. ברישא אם מחשבין הפחת עדיין יש תוספת ע"כ אמרינן דמגרע אבל בסיפא אם מחשבינן הפחת אין כאן תוספת הלכך אינו מגרע לישנא אחרינא ברייתא אחריתא איתא דתני ברישא דאינו מגרע וקשיין אהדדי ומשני כאן בברייתא דתני בה דאינו מיגרע איירי בשנטלה מקצת כתובה ולא הפחית לה כלום אמרינן מסתמא כל מה שהוסיף מחל לה וכאן ברייתא דידן דתני בה מגרע איירי בשלא נטלה עדיין כלום והראשון נראה עיקר:

ופריך הכא את מר נוגע בתוספת וכו'. בסיפא תניא ונוגע בתוספת דתני שיש לה עיקר כתובה ובמציעתא תניא ואינו נוגע בתוספת ולל"ק צ"ל דגרסינן בברייתא בסיפא בשום בכתב לה בשוה השום שנוגע בתוספת:

ומשני תמן הוסיף ולא פיחת. ברישא אף אם מגרעין החומש עדיין יש בו תוספת הלכך אמרינן לשם מתנה יהיב ולא ידע שצריך להוסיף על הכספים הלכך צריך להוסיף מלבד התוספת שהוסיף אבל בסיפא פיחת ממה שצריך להוסיף כפי תקנת חכמים הלכך נוגע בתוספת דאמרי' שיודע דמתקנת חכמים צריך להוסיף יותר ולא נתן זה שהוסיף לשם מתנה אלא שסבר לפחות ולל"ב ה"פ במציעתא כבר הוסיף כפי שיעור הכתובה הלכך אינו נוגע בתוספת עכשיו אבל בסיפא אין כאן תוספת כפי שיעור הכתובה הלכך צריך ליתן לה עיקר הכתובה:

ה"ג תניא בין בשום בין בכספים בשום מה שהוא פוחת ובכספים מה שהוא מוסיף הכל לפי מה שהיא מכנסת. וה"פ בין כספים מרובים תו מועטים לעולם הוא מוסיף ובשום מרובה או מועט לעולם הוא פוחת חומש כפי הערך שהכניסה: