לית כאן שלו. הא דתנן במתני' פירות המחוברין לקרקע הרי הן שלו ל"ג שלו אלא שלה דהא כל נכסי המת אחראין לכתובתה וכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 8 · הלכה 10 · Segment 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
אלא להיידא מילה. לאיזה דבר תנן במתני' בדברי חכמים כלל מחוברין דהא מודים חכמים לת"ק במחוברין:
ומשני שאם קדם היורש ותפס מוציאין אותן מידו:
ופריך אף בבע"ח כן. לדברי ר"י אף בב"ח אם קדם היורש ותפס מעות או פירות מחוברין לקרקע מוציאין מידו:
ה"ג לא כן תני יורש וב"ת שקדם א' מהן ותפס אין מוציאין מידו מ"ש ב"ח מאשה:
נשמעינה מן הדא. ת"ש מדברי ר"י עצמם שבב"ח אם קדם היורש ותפס אין מוציאין מידו:
ה"ג הקדיש תשעים מנה וכו'. מתני' היא בערכין פ"ו וברישא תנן המקדיש נכסיו לבדק הבית והיתה עליו כתובת אשה וב"ח אין האשה יכולה לגבות את כתובתה מן ההקדש ולא ב"ח את חובו אלא הפודה פודה ע"מ ליתן לאשה כתובתה ולב"ח חובו הקדיש תשעים מנה וכו':
מוסיף. הבעל חוב להלוות עוד דינר ללוה ופודה את הנכסים אלו:
ולא סוף דבר דינר. ולאו דוקא דינר צריך לפדיון אלא אפי' בפרוטה יכול לפדותן שהרי לא חל ההקדש עליהן דמשועבדים הם לבעל חוב וכיון דאין בהן אלא קדושת דמים אינו מפקיע מידי שיעבוד ואין אדם מקדיש דבר שאינו שלו ולא הצריכו חכמי' להם פדיון אלא שלא יהא נראה כאלו הקדש יוצא בלא פדיון הלכך אפי' בכל שהו סגי:
מועלין מעילה גמורה. בנכסים אלו קודם הפדיון ואם מעל בהן חייב קרבן וחומש:
וקשיא אם מועלין בהן מעילה גמורה. ש"מ דהקדש חל עליהן א"כ לא יצאו מהקדש עד שיפדו אותן בשווין:
אם אינן נפדין בשווין. כדתנן במתני' ש"מ דלא חל הקדש עליהן א"כ לא ימעלו בהן מעילה גמורה:
ומשני מה אנן קיימין. במאי עסקינן אם שהקדיש קרקע בהא מי יאמר ר"י דמועלין בהן הא קיי"ל אין מעילה בקרקעות:
אלא. במאי עסקינן שהקדיש קמה הראוי לקצור ואיירי בששיעבד לב"ח מטלטלי אגב מקרקעי א"נ אע"ג דמטלטלי דיתמי לא משעבדא לב"ח מ"מ מיניה אפי' מגלימא דעל כתפיה וה"ל כמקדיש דבר שאינו שלו מיהו הקדש מפקיע מידי שיעבוד הלכך אם קדם הגזבר וקצרן אין מוציאין מידו ולכך מועלין בהן:
הוא גזבר הוא יורש. שניהם דין אחד להם דאם תפסו אין מוציאין מידן:
אף בשור כן. אם הקדישו ב"ח מוסיף כל שהו ופודהו:
ופריך אית לך מימר שור קרקע. בתמיה דמתני' איירי בקרקע ודאי דאין קדושת דמים מפקיע מידי שיעבוד משום דקרקע כגבוי דמי אלא שור שהוא מטלטלי למה יפדנו בפחות משויו הא בשעת ההקדש היה ברשות המקדיש:
שור עשו אותו. חכמים מפני תקנת הלוין:
כהקדש שהוזל. וכאלו אינו שוה אלא כדי פדיונו שנתן הב"ח:
ופריך הכא. גבי שומרת יבם אר"י אם תפס היורש מוציאין מידו:
וכא. והכא גבי ב"ח אמר אם תפס היורש אין מוציאין מידו:
ומשני לפי שהורעה כחה. של השומרת יבם שכתובתה אינה אלא על נכסי בעלה הראשון לפיכך ייפו כחה בזה שאם תפס היורש מוציאין מידו:
ותני כן. ותניא נמי הכי בשומרת יבם דמוציאין מידו:
אילנות. הניח אחיו אילנות וקצצום בין אילנות זקנים שאינן ראויין לפירות בין נערים הראוין לפירות ותפסום מוציאין מידו:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 37dd55b311324ec215df917c08723ad307789e6af1bd914c88d34274f8b18372