ואפי' יסבור. ואפי' נאמר דסבר רשב"ל דמתני' אתיא כר"מ מ"מ קשיא לן קרא דכתיב ואיש כי יאכל קדש בשגגה ויסף חמישיתו עליו שמעינן היכא דאיכא מלקות וממון ממונא משלם וכי נוכל לומר דקרא אתיא כר"מ:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 3 · הלכה 1 · Segment 12
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
חומש קרבן. ואינו נחשב לתשלומין אלא לכפרה וכבר אסיקנן לעיל אין שני דברים מסורין לב"ד יצא זה שהוא מסור לשמים:
ופריך ואפי' תימר חומש קרבן קרן קרבן. בתמיה ולמה משלם בשוגג ובמזיד קרן:
מתני' אמרה. ממתני' איכא למידק שהקרן קנס שקנסה תורה ואף הוא כקרבן:
דתנינן תמן. פ"ו דתרומות האוכל תרומה שוגג אינו משלם תרומה אלא חולין מתוקנים וכו' ואס"ד דמדינא משלם הקרן כדין גזלן אין לו לשלם אלא כעין שגזל תרומה שיוכל לקנותה מהכהן בזול אלא ודאי קנסא הוא:
ועוד מהדא. איכא למידק דקרן קנס:
ולא דמי עצים הוא חייב לו. דתרומה טמאה אינה ראויה אלא להסקה ולמה ישלם לו פירות זאת אומרת שהקרן קנס וצריך לשלם יותר ממה שגזל:
ופריך וכמה דתימר קרן קנס. ה"נ חומש קנס דהא אף החומש משלם חולין מתוקנים וכן בטמאה משלם חומש חולין כדתנן רפ"ו דתרומות אם כן למה אינו משלם גם במזיד חומש ובקרא כתיב ואיש כי יאכל קדש בשגגה. א"כ קשה ליה וכי בשני קנסות קנסינן ליה והראשון נ"ל:
אלא רשב"ל כדעתיה. לשיטתו כמה מה דהוא אמר הטעם דעדים זוממין משלמין ממון לרבנן ואינן לוקין משום דהכל בין עדות שבאו לחייבו ממון בין שבאו לחייבו דבר שאינו ממון הוא בכלל לא תענה:
יצא עדות שיש בו ממון. מדכתיב ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו לחייבו ממון שזהו כאשר זמם ופטור ממלקות מדכתיב כדי רשעתו:
וכא. והכא בתרומה נמי:
הכל הי' בכלל וכל זר וכו'. בין שוגג בין מזיד:
יצא ואיש כי יאכל קדש בשגגה לחייבו ממון בשוגג. וה"ה במזיד בלא התראה כיון שאינו לוקה משלם:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 37dd55b311324ec215df917c08723ad307789e6af1bd914c88d34274f8b18372