קרבן העדה על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 12 · הלכה 2 · Segment 3

מתה. אשתו וכתב לה לזון את בתך ה' שנים כל זמן שאת עמי אינו צריך לפרנס הבת שהרי אין אשתו עמו וכן נתגרשה אשתו אינו זן את הבת שאין אשתו עמו:

החזירה. לאשתו אחר הגירושין בסתם ולא פירש התנאי לזון את בתו ה' שנים:

ה"ג מ"ד לכתובה אבל לא לתנאין הכא נמי מ"ד בין לכתובה בין לתנאין הכא נמי וכ"ה בר"ן. וה"פ לעיל ס"פ הכותב תנן המגרש את אשתו והחזירה על מנת כתובתה הראשונה החזירה ואמרינן עלה דפליגי תרין אמוראין חד אמר לכתובה החזירה אבל לא לתנאי כתובה הראשונה כגון תוספת והדומה לו וחד אמר בין לכתובה בין לתנאין וקאמר הכא למ"ד לכתובה אבל לא לתנאין ה"נ כאן אינו חייב לזון את בתה ולמ"ד בין לכתובה בין לתנאין ה"נ כאן חייב לזון את בתה כפי שהתנה בנישואין הראשונים:

ובלבד מן הנישואין הראשונים. כל זמן שאת עמי משמע דוקא מן הנישואין הראשונים שאז חיבתו עליה אבל אם גירשה והחזירה אין חיבתו עליה כל כך וכבר נתבטל התנאי:

ואתיא. כי האי דאמר ר"ח:

ובלבד מן הנישואין הראשונים. בשנושא הבן אשתו הראשונה אבל כשנושא אשה שנייה או שגירש אשתו והחזירה לא זכה בבית דבאשתו הראשונה ובנישואין הראשונים חיבתה על האב ונותן לו הבית במתנה ה"ה ה"נ: