לית הדא אמרה. לא שמעינן מהכא האי מאן דלוה מחבריה וחזר ולוה מיניה צריך לפרש בשטר השני שהחוב הזה הוא מלבד השטר מחוב הראשון שאם לא כי יאמר שגם השטר הזה הוא על חוב הראשון כדאמרינן הכא בשתי כתובות:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 9 · הלכה 10 · Segment 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ומשני אורחא דאיתתא. דרך האשה לומר לבעלה אבדתי כתובתי עשה לי אחרת והוא מאמינה אי נמי כיון שאסור לאדם לשהות עם אשתו בלא כתובה הוא כותב לה אחרינא:
אלא כי אורחא וכו'. אבל גבי לוה וכי דרך בני אדם כשיאמר לו המלוה אבדתי שטרי עשה לי שטר אחר הלא מתיירא שמא יוציא אחד ואחר כך יוציא גם השני ויהיה מוכרח לשלם שניהם:
אלא כי אפשר. אם הלוה רוצה מודה ליה למלוה בפני עדים שחייב לו אבל שטר אחר אינו כותב לו הלכך כשיש לו שני שטרות גובה שניהם:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 37dd55b311324ec215df917c08723ad307789e6af1bd914c88d34274f8b18372