גמ' מתני'. דוקא בשהיה מיהודה והלך לגליל ונשא משם אשה כיון שהיא מגליל ישם נשאה אין כופין אותה לילך אחריו ליהודה אבל אם היה מיהודה ונשא אשה ביהודה שהיא מגליל ושבה אל בית אביה לאחר הנישואין כופין אותה לצאת משם ליהודה כיון שהנישואין היו ביהודה:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 13 · הלכה 10 · Segment 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
אני פלוני שמיהודה וכו'. כך היו רגילין לכתוב ולחתום בשעת נישואין שלא ישתכח הדבר באיזה מקום נשאה לפי שיש מקומות שאין כותבין כתובה ואפי' במקום שכותבין כתובה חששו שמא תטמין כתובתה ותאמר שנשאה בגליל לפיכך היו כותבין שטר כזה להבעל לידע באיזה מקום נשאה:
כופין אותה לצאת. ליהודה אף אם היא עתה בגליל:
בגליל אין כופין אותה לצאת. אם כתוב בשטר אני פלוני מיהודה נשא אשה בגליל אין כופין אותה לצאת מגליל:
ה"ג תני מוציאין מעיר שרובה עכו"ם לעיר שרובה ישראל אבל לא מעיר שרובה ישראל לעיר שרובה עכו"ם וכ"ה בתוספתא. וכן משמע דברוב הדבר תלוי:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 37dd55b311324ec215df917c08723ad307789e6af1bd914c88d34274f8b18372