תוכה שבציפורין בעל. בתוך העיר בעל ואע"ג דקאזלה איהי לגבייהו וכל קבוע כמחצה על מחצה הוא אפ"ה כשרה כיון דבתוך העיר הוא לא חשיב קבוע א"נ בדקאזלה איהי לגבייהו מודה ר' אילא דה"ל קבוע אלא דקאזלי אינהו לגבה איירי וקסבר דלא גזרינן אטו דקאזלה איהי לגבייהו:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 1 · הלכה 10 · Segment 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ראו אותו פירש מציפורין. אע"ג דבעלמא אמרינן כל דפריש מרובא פריש הכא בזנות לא קאמרי' הכי אלא חזקה שפסול שבתוכה פירש ובעל כדאמרינן לעיל הזנות רצה אחר הפסולים:
פלטיא מהו. אם נבעלת ברחבה שבציפורין ולא בתוך הבית מהו:
ה"ג ר' ירמיה בר ווה אומר ברוב ר' יוסי אומר עד שיוכיח. וה"פ ר' ירמיה סובר כיון דבציפורי רוב העיר כשרים אמרינן מאן דפריש לפלטי' מרובא פריש וכשרה לכהונה ור' יוסי סבר עד שיהא הוכח' שעבר פסול באותה פלטי' באותו היום ואז לא מהני רוב העיר אבל אי ליכא הוכחה כשרה:
חייליה. כחו וראייתו דר"י מהא דאר"ח וכו':
ונפל בתוכו מפולת. על אדם ואין ידוע אם עכו"ם אם ישראל:
מפקחין עליו. בשבת:
בשביל ישראל ששם. דחיישינן שמא נפלה על הישראל ואע"ג דליכא אלא ישראל אחד כיון דקבוע שם ה"ל כמחצה על מחצה וקסבר מחצה על מחצה הרי הוא כרוב לענין פקוח נפש:
ובפלטי' הולכין אחר רוב. ממש דכיון דפירש לפלטי' אמרינן כל דפריש מרובא פריש:
ומהו. והא דא"ר בא וכו' ראו אותו פורש חזקה פסול ששם בעל ולא אמרינן דמרובא פריש:
ומשני ע"ד דר' ירמיה והן. והוא שראו אותו פורש מן הבתים דה"ל פירש מן הקביעו' וכמחצה על מחצה דמי ואינו כרוב א"נ כיון שפירש בפנינו לא אמרינן מרובא פריש:
ע"ד דר"י אפי' בפלטי'. אם פירש לשם פסול באותו יום פסול דה"ל כאלו היתה ציפורין נטולה דלא ניחוש לרובא דעלמא א"נ ה"ג היתה צפורין נעולה ר' ירמיה אומר עד שיוכיח. וה"פ אם היתה נעולה אף ר' ירמיה מודה דאי איכא הוכחה אמרינן פסול בעל:
ה"ג רי"א עד שיוכיח חייליה דר"י מן הדא דאר"ז וכו':
ה"ג נתחלפה קופתו אצל הטוחן. וה"פ נתחלף להמעשר פירותיו אצל הטוחן:
חושש. שמא אלו פירותיו של ע"ה הן וצריך לעשרן דמאי:
ואם לאו. שלא טחן הע"ה באותו יום אע"ג דדרכו לטחון שם ביום אחר אינו חושש ואמרינן של חבר אחר הן:
ופריך מה בינה ולסירקי. וכי מה בין זה לסירקי דחיישינן וכדמסיק:
לא כן תני סירקי'. שוק של סוחרי ישמעאל:
שהיא מסתפקת. כלומר שהיא מוכרת איסור אסור ליקח ממנה לעולם שמאותו יום יש הוכחה לכל הימים שדרכה למכור איסור אם כן הכא נמי כיון שדרכו של עם הארץ לטחון שם ניחוש לעולם אף על גב דלא הוחזק לטחון היום:
ומשני סירקית אפשר לה שלא להסתפק. כלל מהאיסור וכיון דאסתפקה מאיסורא איתרע חזקתה וחיישינן לעולם שמא איסור' הוא:
וכא. והכא אני אומר כיון שלא הוחזק עם הארץ לטחון שם אותו היום למה ניחוש לי':
וחושש. בתמי':
ה"ג וכא אני אומר לא ירד הפסול למלאות וכו'. והכא נמי אני אומר לא ירד הפסול למלאות מים מן העין באותו היום והיא כשרה דאזלי' בתר רובא אבל אם יש שם הוכחה ה"ל כקבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי ופסולה:
והא ר' אילא וכו'. כמו גופא א"ר אילא:
ה"ג חזקה פסול ששם בעל:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 37dd55b311324ec215df917c08723ad307789e6af1bd914c88d34274f8b18372