קריאה במקור

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 7 · הלכה 2 · Segment 2

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך

גמ' ופריך ויש אדם מדיר את חבירו מחיים. בתמיה הא אין הנדר חל כלל כדאמרינן בנדרים האומר קונם עיני משינה סתם לא חייל הנדר למיסר שינה:

ה"ג אלא בשאמר לה אם תאכלי מחפץ פלוני. וכ"ה ברא"ה וה"פ שלא אסרה אלא ממין אחד מכל מיני פירות שאם תטעום ממנו תהא אסורה מנכסיו:

ופריך אכלה וכו'. תאכל מאותו החפץ ותהא אסורה מליהנות מנכסיו ואז יעמיד פרנס שלשים יום ולמה תנן הכא במתני' יוציא מיד ויתן כתובה:

והני ראשה דפירקא. כלומר לאחר שתאכל אז יהא הדין כדתנן בראש הפרק המדיר את אשתו מליהנות לו וכו':

ומשני אבל וכו'. אלא באמת מתני' דידן איירי בשנדרה אשתו שלא תאכל באחד מכל מיני פירות ולא היפר לה בעלה:

וכמ"ד. בשנדרה איהי וקיים לה הוא הבעל נתן אצבעו בין שיניה והשיכה לפיכך יוציא מיד ויתן לה כתובה דסברא מסנא הוא דסני לה ואינה יכולה לגלגל עמו:

במקניטה ונדרה. כשהבעל מקניטה וע"י כך נדרה שהוא נותן אצבע בין שיניה ובכה"ג איירי מתני' לפיכך יוציא מיד ויתן כתובה:

על הנוסח והמהדורה

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.

SHA-256: 37dd55b311324ec215df917c08723ad307789e6af1bd914c88d34274f8b18372