גמ' כדי שיהא האדם מצוי ליתן לבתו בעין יפה. לכך תקנו שתחזיר לו כתובה הראשונה:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 4 · הלכה 3 · Segment 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ה"ג ממוציא שם רע למד ר"מ. וה"פ אמרו לו היינו ר"מ ולמד ממוציא שם רע דמשהשיאה אין לאביה רשות בה:
והתני ר"ח. כלומר דתני ר"ח:
משבגרה. כנסה והוציא עליה שם רע שזינתה כשהיתה בבית אביה:
הוא אינו לוקה. אם כיחש:
ואינו נותן מאה סלע. דכי כתיב ויסרו אותו מלקות וענשו אותו ממון בנערה כתיב וזה עקימת שפתיו גרמה לו ליענש ועקימת שפתיו בבגרות הוא דהוי:
אלא או היא. אם אמת היה:
או זוממיה. עדים שהעידו על זנותה ונמצאו זוממין:
מקדימין לבית הסקילה. כלו' ישכימו בבקר לשם כי אין להם נס והמלטה מן המיתה הזאת קתני מיהת אינו נותן מאה סלע אע"ג דקאמר שהזנות נעשה בנערותה ש"מ דבתר גוביינא אזלינן והשתא בוגרת היא א"כ גבי כתובה נמי אע"ג דנכתבה כתובה הראשונה בבית אביה השתא שהשיאה אין לאביה כלום:
הגע עצמך. אמור לנפשך אם הוציא עליה שם רע בעודה נערה ובגרה קודם שעמדה בדין דהקנס לעצמה ולענין כתובה תנן במתני' אירסה ונתארמלה כתובתה שלו משמע אע"פ שבגרה:
א"ל שמענו שנותן לאביה. מאה סלע אם הוציא עליה שם רע בנערותה אפי' בגרה קודם הנתינה וה"ה בכתובה הדין כן:
ותמיה אני. איך מדמין רבנן כתובה לקנם דכתובה משעת כתיבה זכה בה האב משא"כ קנס אינו זוכה אלא לבסוף משעת נתינה הלכך אם בגרה קודם נישואין אין לה כלום:
ואת אמר הכי. לדמותן להדדי:
א"ל ומי יאמר לך. שהדין כך שאני אומר אף קנס מתחייב בו משעה הראשונה ודמיא לכתובה:
ה"ג ואתיא דר' מנא כר' ירמיה ודרבי יוסי כרבי זעירא. והכי פירושא דר' מנא דאמר הגע עצמך כרבי ירמיה דאמר קנס מתחייב לבסוף ודר"י שהשיב שמענו שנותן לאביה. כר"ז דאמר קנס מתחייב משעה הראשונה:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 37dd55b311324ec215df917c08723ad307789e6af1bd914c88d34274f8b18372