רגלוי דבר נש. רגליו של בן אדם הן מוליכין אותו למקום שנגזר עליו למות שם:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 12 · הלכה 3 · Segment 14
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
וימת בתוך ביתו. הכי משמע לישנא דקרא דכתיב ויעבור הרנה כבוא השמש איש אל עירו ואיש אל ארצו וימת המלך ויבא שומרון משמע כשבא לשומרון מת:
לא תמן. אע"פ שהנפילה היתה הגזרה שתהיה ברמות גלעד מ"מ עיקר מקום המיתה לפי מה שנגזר עליו א"א שישתנה והיה צריך לבוא חי עד שומרון ולמות שם:
אליחורף ואחייה. כתיב במלכים שהיו סופרי שלמה:
איסקריטורי. סופר בלשון לטין:
חמא. ראה שלמה למלאך המות שמסתכל ומתבונן בהן וחורק שיניו עליהם איך להרגם:
אמר. שלמה דבר אחד וניתנו בחלל העולם כלומר באוירו לקיים בהו חבי כמעט רגע עד כי יעבור הזעם:
אזל. הלך המלאך ונטלן משם מן האויר:
אתא. בא המלאך וצחק ועמד נגד שלמה:
אמר ליה. באותה שעה שעברה היית חורק בשיניו ועכשיו אתה מצחק:
א"ל. המלאך לשלמה אמר לי הקב"ה להמית אליחורף ואחייה בתוך אוירו של עולם ולא ממקום אחר ואמרתי מי יתן לי האנשים האלה לאותו המקום דהיינו לאויר העולם ששולחתי ליקח אותן משם הלכך הייתי עומד ומצטער:
ויהב בלבך. ומשנתן הקב"ה בלבך לעשות כן להביאן לאויר העולם כדי שאוכל לעשות שליחותי הלכתי ליקח אותם משם:
תרין בנוי. שני בניו של ר' ראובן שהיות למידיו של רבי:
חמא. ראה רבי שהמלאך מסתכל בהם וחורק שניו עליהם:
אמר. ר' שיגלו לארץ דרום אולי יכפר עליהם הגלות וינצלו ממיתה:
אזל. המלאך ולקחן משם שכך נגזר עליהם שימותו בארץ דרום:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 37dd55b311324ec215df917c08723ad307789e6af1bd914c88d34274f8b18372