קרבן העדה על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 9 · הלכה 5 · Segment 3

תמן תנינן. ב"מ פרק המפקיד:

השוכר פרה מחבירו. והשאילה השוכר בימי שכירותו לאחר לעשות בה מלאכה ומתה כדרכה בבית השואל:

ישבע השוכר. למשכיר:

שמתה כדרכה. ופטור שהשוכר פטור מאונסין:

והשואל. שחייב באונסין ישלם להשוכר:

והוא שנתן לו. המשכיר רשות להשוכר להשאיל פרתו אם ירצה אבל אם לא נתן לו רשות חייב השוכר לשלם הפרה למשכיר ששינה מדעת הבעלים וה"ל פושע ששומר שמסר לשומר אחר חייב אפילו באונסין:

ופריך והשואל. אמאי איצטרך ר"ח לאשמועינן דאם שינה חייב הא אפי' לא שינה השואל חייב באונסין ומשני אלא איצטרך משום הא דתנן בבבא מציעא סוף פרק השוכר את הפועלים:

ואתא מימר לך. ובא ר"ח לאשמועינן אפי' התנה השואל עם המשאיל לפטרו מן האונסין אם שינה והשאילה לאחר ומתה באונס חייב לשלם:

ביקש. המשכיר להשביע את השואל שמתה כדרכה מהו שיכול להשביעו או דלמא מצי למימר ליה לאו בעל דברים דידי את:

נשמעינה מן הדא. תא שמע:

הדא ילפא מן ההוא וכו'. וילפי' התם מהכא והכא מהתם:

שאם ביקש להשביע את השואל משביעו. דהא השואל בא ברשותו של המשכיר וכי היכי דהכא יכול להשביע אותה ואת הבאים ברשותה ה"ה התם יכול להשביע את השואל:

ה"ג שאם ביקש להשביע את האשה משביע וכן הוא בקידושין פרק קמא. וה"פ אם לא פטרה משבועה יכול להשביעה ולא אמרינן דה"ל כשמירה בבעלים:

ה"ג ולא צורכה מיליף ההיא מן הדא. הא לא איצטרך למילף מהתם דהא ממתני' דהכא שמעינן דוקא בשפטרה מן השבועה הוא דאינו משביעה אבל בשלא פטרה משבועה:

ומה צורכה וכו'. כי איצטרך למילף הכא מהתם היינו לענין זה דמתני' דהכא איירי בשנתן לה רשות שיהיו בניה אפטרופסין אבל לא נתן לה רשות חייבת לשלם כל מה שהפסיד בעלה כל זמן שיהיו בניה אפטרופוסים ל"א אבל לא נתן לה רשות אלא מעצמה עשתה בניה אפטרופסין אף על פי שפטרה משבועה משביעה כדאר"ח בשואל כיון ששינה מדעת בעלים חייב אע"פשהתנה להיות פטור וכן עיקר:

צריך להעלות לו שכר וכו' אמתני' דפ' המפקיד קאי אע"פ שנתן המשכיר רשות להשוכר להשאילאם ירצה מ"מ צריך ליתן להמשכיר דמי השכירות כל זמן שהיא שכורה אצלו:

שאלוהו הבעלים. מהשוכר ומתה כדרכה בבית בעלים מהו שיהו הבעלים חייבין לשלם להשוכר כאלו השאילה לאחר או לא:

א"ל כן אנן אמרין. אפי' אכלוהו הבעלים בימי השאלה פטורין מלשלם:

אכלו שלהן אכלו. לכך פטורין מלשלם ולא דמי לאחר:

היך עבדין עובדא. הלכתא מאי וקאי אהא דגרסינן התם בקידושין רב יהודא שלח לר' לעזר שומר שמסר לשומר א"ל הראשון חייב ר' יוחנן אמר השני חייב רשב"ל אמר השני חייב ומיבעיא ליה מי חייב א"ל תרי כל קביל ד' ולא עבדין עובדא כסוגייא. כלומר הא ר' לעזר ור"י דסברי הראשון חייב שפשע ור' חייא ור' ינאי נמי הכי סברי דשומר שנתן לשומר חייב אא"כ נתן לו רשות ור' יהודא ורשב"ל פליגי וסברי דהשני חייב פשיטא דלא שבקינן ארבע ועבדין כתרי:

א"ל. ר' זעירא אין זה אלא כשנים נגד שנים שר"ל תלמידו דר"ח הגדול הוא ור"י תלמידו דר' ינאי הוא והרב ותלמידו אין מונין להם אלא אחד: