קרבן העדה על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 1 · הלכה 1 · Segment 2

גמ' מפני שכתוב בם. ביום רביעי וחמישי ברכה במעש' בראשי' דקשי' לי' תינח אשת כהן [או] שנתארס' פחותה מבת ג' שני' שייך טעמ' דמתני' כדי שלא יתקרר דעתו דכיון דליכא אלא חד ספיק' מצי לאסרה אלא אשת ישראל שנתארס' יתירה על בת ג' שני' מה [זה] שתינשא דוקא בד' הא ס"ס הוא כדמסיק הש"ס בסמוך ס' אנוסה ס' מפותה ואת"ל מפותה ספק תחתיו ספק אינה תחתיו ולית לי' לבר קפרא שהקול יוצא לאנוס' לכך קאמ' דבלאו טעמא דמתני' איכא נמי טעמא דברכה:

ופריך והלא אין כתי' ברכ' אלא בה' ובששי. ובמתני' תנן שנישאת בד' ובה':

בעופות ובדגים. פרו ורבו ומלאו את המי' בימים והעוף ירב בארץ:

בששי באדם וחוה. פרו ורבו ומלאו את הארץ:

רביעי אור ה'. שניסת בד' סמוך לערב ונבעלת בליל ה' ואור אורתא הוא נמצא שתחלת כניסתה לרשותו ביום שנאמ' בו ברכה:

ה' אור ו'. אלמנה הנישאת בה' נבעלת תחלה בליל ו':

ופריך והלא כתיב ברכה בשביעי. דכתי' ויברך אלקי' את יום השביעי א"כ בתולת אשת ישראל שנתארסה יתירה על ג' שנים תנשא בששי ותיבעל בשבת:

ומשני אין כתיב ברכה בבריות אלא ביום. ברכה דכתי' גבי שבת לא כתיב אבריות שיפרו וירבו אלא על היום השבת שהוא מבורך: