קריאה במקור

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 1 · הלכה 5 · Segment 2

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך

גמ' שכן מסורת. לאומות:

איסטרטייס. הגמון:

עוד היא נגררת. לעולם היא נגררת אחר בעלה שאין אשה מוצאת קורת רוח אלא מבעלה הראשון:

ופריך מ"מ. היא נבעלת מההגמון ומאי מהני שנגררת אחר בעלה מ"מ נאסרה לבעלה בבעילת ההגמון:

ומשני אנוסה היא. כיון שנגררת אחר בעלה בעילת ההגמון באונס היא ואנוסה לישראל שריא:

ופריך כהנות מה היו עושות. שהרי אשת כהן שנאנסה אסורה לבעלה:

ומשני מטמינות היו. הכהנות שלא ירגישו בהן שנשואות הן:

ופריך ויטמינו אף בנות ישראל. כלומר אשת ישראל שלא יבעלו להגמון דאע"ג דאנוס' לישראל שריא איסורין מיהא איכא אם אפשר להשמט דדמיא לרצון:

ומשני קול יוצא. אם יטמינו כולן מתפרסם הדבר שמטמינות וישמע המלך וכהנות וישראלות יהיו נבעלין להגמון לפיכך תפסו במועט שלא לאסור הכהנות:

מה סימן היה להן. שיש כאן שמחה אחרי שהיו מטמינות:

קול מגרוס בעיר. של רחיים של גרוסות ידעו שמשת' נישואין שם:

אור הנר. ביום או בלילה נרות הרבה:

בברור חיל. שם מקום:

ה"ג שבוע הבן. ברית מילה וקרי שבוע בן על שם שהוא לסוף שבוע:

המנהג לא בטל. ועדיין מייחדין החתן עם הכלה קודם החופה ומדליקין נרות לשבוע הבן. נכנסה. לחופה כשהיתה מעוברת. מהחתן שנתייחד עמה בבית חמיו:

על הנוסח והמהדורה

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.

SHA-256: 37dd55b311324ec215df917c08723ad307789e6af1bd914c88d34274f8b18372