אין סליק. אם יעלה ר"ה ראש גולה מבבל לכאן אושיבנו למעלה ממני שהוא מצד האב מן יהודה ואני מצד האב מבנימן ומן האם מיהודה מבית דוד:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 12 · הלכה 3 · Segment 8
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
חד זמן. פעם אחת נכנס ר"ח הגדול אצל ר' א"ל לר' רב הונא בא מבבל:
נתכרכמו פניו של ר'. נשתנה פניו שסבר שאמר ר"ח כן כדי שיעשה לו לר"ה כמו שעשו בני בתירה להלל:
א"ל ארונו הוא. כלומר מת ר"ה ובא בתוך ארונו לכאן לקבור בארץ ישראל:
א"ל. ר' לר"ח צא וראה מה הוא רוצה זה שבא לכאן:
נפק. יצא ר"ת ולא מצא שם אדם והבין ר"ח שכוונתו היה שילך מלפניו שהוא כועס עליו שלא א"ל מיד דארונו דר"ה בא:
עבד. עשה ר"ת עובדא בנפשיה ונהג נזיפה שהיא שלשים יום ולא נכנס לפני ר' בבה"מ שלשים יום:
ה"ג כל אותן תלתין יומין יליף רב מיניה וכו':
בסוף י"ג שנייא. לחולי השיניים כדאמרן לעיל ושלשים יום של ימי הנזיפה של ר"ח:
על. נכנס אליהו הנביא לגבי דר' בדמות ר"ח הגדול:
א"ל חד שינא. שן אחד כאיב לי א"ל הראני איזהו:
חמי ליה. והראהו ונתן אצבעו עליו ונתרפא:
למחר. ליום ל"א של נזיפה נכנס ר"ח הגדול אצל ר' וא"ל אדוני אותו השן שלך מה הוא עושה א"ל ר' מאותה שעה שהנחת ידך עליו נתרפא:
ה"ג א"ל מרי מה עביד האי שניך מה היא עבידא:
באותה שעה אמר. ר"ת אי לכם חיות וכו' שלא יגין ר' עליהם עוד:
אמר. ר"ח לא אני הייתי מי שהניח ידו על שנך:
מן. אותה שעה התחיל רבי לנהוג כבוד בר"ח שהבין שאליהו בא בדמותו ואין זה כי אם איש קדוש ונורא:
כד הוה. כשהיה נכנס לבית הוועד אמר יכנוס ר"ח הגדול לישב במעלה העליונה לעיל מיניה או שיכנוס ר"ח תחלה לבית הוועד לפניו:
אריב"י. וכי לפנים ממני יכנוס ר"ח בתמיה:
א"ל ח"ו. דריב"י זקן וגדול הוה א"נ משום כבוד אביו ר' יוסי ראוי שיכנוס לפני ולפנים:
רבי הוה. מספר שבחיה דר"ח הגדול לפני ריב"י שר"ח חסיד ועניו:
חד זמן. פעם אחד ראה ר"ח את ריב"י נכנס לבית המרחץ ולא נכנע לעמוד מלפניו:
ה"ג א"ל אהנו דאת מתני שבחיה א"ל מה עבד לך א"ל חמתי גו ביבני ולא איתכנע מן קומי א"ל למה עבדית כן. וה"פ א"ל ר"י לר' זהו שאתה מספר שבחו בתמיה שאינו ראוי לכך א"ל מה עשה לך ר"ח א"ל ר"י שלא נכנע לעמוד מלפני בבית החיצון של בית המרחץ א"ל ר' לר"ח למה עשית כן ולא עמדת מפניו:
א"ל. ר"ח יבא עלי כך וכך קללה דאם העבירו אדם ממקום למקום לא היה מרגיש בו:
סחית. לשון היסח הדעת א"נ לשון רחיצה שאם היה אדם רוחצו לא היה דעתו עליו:
בההיא שעתא. באותה שעה נתן עיניו ולבו על האגדה של כל ספר תהלים לחזור עליו שלא ישכח ממנו:
מן ההיא שעתא. מאותה שעה מסר רבי שני תלמידים לר"ח שילכו עמו וישמרנו במקום סכנה:
ה"ג בגין סכנתא:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 37dd55b311324ec215df917c08723ad307789e6af1bd914c88d34274f8b18372