מראה הפנים על תלמוד ירושלמי סוטה · פרק 1 · הלכה 2 · Segment 3

רבי יוסי בעי מקנא לה ממאה. הכ"מ בפ"א מהל' סוטה הל"ג כתב על דפסק הרמב"ם ז"ל שם כההיא דהכא דקינא לה על שנים כאחד הוי קינוי וז"ל ואע"ג דאמר ר' יודן שהוא מחלוקת פסק רבינו כמ"ד דמקנא לה משני בני אדם משום דמקמי הכי מיתניא בסתם דמקנא לה מאביה ומאחיה (האי ומאחיה ט"ס הוא וצ"ל ומבנה דהא קי"ל אסור להתייחד עם אחותו) ועוד דר' יוסי סבר הכי דבעי דקאמר לשון רצון הוא ואבעל קאי וה"ק אם רצה מקנא לה ממאה בני אדם כאחד עכ"ל ותמיהני מי הכניסו לדוחק הזה לפרש בעי דר' יוסי לשון רצון ואבעל ושפיר טפי היה לו לומר דטעמיה דהרמב"ם ז"ל הואיל דר' יוסי מספקא ליה במאה אי הוי קינוי ש"מ דבשנים פשיטא ליה דהוי קינוי וכן מה דסיים שם עוד ראיה לפסק הרמב"ם וז"ל ובפרק שני דכריתות תנן חמשה מביאין קרבן א' על עבירות הרבה וחד מינייהו המקנא לאשתו ע"י אנשים הרבה עכ"ל ואחרי מחילת כבודו הטהור במקומו מונח אומר אני דנפלאתי מאד מזה דמה ראיה היא זו דהתם מיירי ע"י קינויין הרבה ונסתרה עם כל א' וא' מהם דכשמשקה אותה מביא קרבן א' ע"י כולן כדדרשו שם בגמ' זאת תורת הקנאות תורה אחת לקינויין הרבה וכן כתב בהדיא הרמב"ם ז"ל לקמן פ"ד הל' ע"ז והוא עצמו ז"ל ציין שם ע"ז ממשנה דכריתות הנז' שם: