מראה הפנים על תלמוד ירושלמי סוטה · פרק 9 · הלכה 9 · Segment 2

ונקה האיש מעון. ועל עון ניאוף מאשה האסורה לו קאי בין מזו שנסתרה בין מאחרת כן פירש רש"י ז"ל הכא בפרקין דף מ"ז דלא כפירושו בכל מקום דקאמר הא דמפרש מנוקה מעון אשה זו שלא בא עליה לאחר שנסתרה דהכא מוכחי קראי דמייתי דעל כל עון ניאוף קאמר וכדדריש בבבלי התם דכולהו קראי צריכו דאשמעינן עון דידיה ודבריה ודברתיה ואפי' עון דפנויה וכן פי' הרמב"ם ז"ל וכמ"ש בפ"ב מהל' סוטה הל"ה כל איש שבא ביאה אסורה מימיו אחר שהגדיל אין המים בודקין כו' ואפי' בא על ארוסתו בבית חמיו שאסור מד"ס כו' לפיכך אם היתה אשתו אסורה עליו מחייבי לאוין או חייבי עשה כו' אינה שותה עכ"ל והראב"ד ז"ל כ' שם ואפי' בא על ארוסתו כו' האי דלא כהלכתא משמעתא דריש ארוסה ושומרת יבם עכ"ל. ובודאי כוונתו הוא דלא כפי' הכ"מ שם מהאי דקאמר התם טעמא דכתיבי הני קראי כו' ואם איתא דבא על ארוסתו בבית חמיו אינה מנוקה מעון למה לי קרא למעט ארוסה תיפוק ליה משום דאין האיש מנוקה מעון כו וע"ש וזה לאו קושיא כלל היא דהרי ארוסה מדברי סופרים היא והיכי שייכי למידק ל"ל קרא וכבר העיר הרב בעל משנה למלך בזה. אבל עיקר כונת. הראב"ד ז"ל דקאמר התם בריש פירקין דאלמנה לכ"ג כו' וכל חייבי לאוין אינן שותות כדדריש בספרי מאשתו הראויה לאישות דוקא וכן הכא לעיל פ"ד הל"א מונקתה ונזרעה זרע זרע כשר כו' ולמה לי קרא תיפוק ליה דאין מנוקה מעון ועל סוף דברי הרמב"ם קאי השגתו ז"ל דכתב לפיכך כו'. והנראה ליישב דברי הרמב"ם ז"ל דשפיר איצטריכי הני קראי לחייבי לאוין דמשכחת לה דמנוקה מעון הוא וכגוונא דמפרש בריש ארוסה שם משכחת לה כו' ואיצטריך קרא ע"ש והוא למאי דמסיק בבבלי יבמות דף כ' דכל חייבי לאוין מותרות להתייבם מן התורה וכן אלמנה מן האירוסין לכ"ג עשה דיבמה יבא עליה דוחה לא תעשה לא דמדרבנן גזרו ביאה ראשונה אטו ביאה שניה וכדפסק הוא ז"ל בפרק ששי מהל' יבום וע"ש וא"כ שפיר משכחת לה דמנוקה מעון מן התורה הוא היכא דעבר על ד"ס ובא עליה ביאה ראשונה והילכך איצטריך הני קראי דאפ"ה אינן שותות דאין ראוין לקיימן הן דבעמוד והוצא קאי ולא קרינן ביה כי תשטה אשתו אי נמי מונקתה ונזרעה זרע ועיין לעיל פרק ד' שם במראה ד"ה זרע כשר: