מראה הפנים על תלמוד ירושלמי סוטה · פרק 3 · הלכה 4 · Segment 5

שאם היתה עקרה נפקדת כו'. ובבבלי דף כ"ו פלוגתא דר"ע ורבי ישמעאל היא דר"ע דריש ונקת' וגו' שאם היתה עקרה נפקדת אמר לו ר' ישמעאל אם כן יסתרו כל העקרות ויפקדו וזו' הואיל ולא נסתרה הפסידה א"כ מה ח"ל ונקחה וגומר שאם היתה יולדת בצער יולדת בריוח כו' וכתבו התוס' תימא ור' ישמעאל לימא ליה לנפשיה יסתרו כל יולדות בצער וילדו בריוח וזו הואיל ולא נסתרה הפסידה עכ"ל כוונתם דציינו כל יולדות בצער כו' לחוד ולא הא דקאמר לקמן קצרים נקבות כו' משום דבשביל זה לא תחוש כ"כ להסתר אבל לילד בריוח ודאי חסתר ונראה ליישב קושייתם דהרי עיקר קושיית הבבלי הוא דצנועה תפסיד דלא תרצה לעבור על יחוד והלכך מסיים וזו כו' כדפי' רש"י ז"ל וכן מוכח מדסיימו התוס' בקושייתם לר"י וזו כו'. ולמאי דמסיק הכא לעיל בפ"ק דמקנא לה אפי' מאביה ובנה וכדפרישית שם דאפי' אין כאן יחוד דמותרת להתייחד עמהם כדתנן בעשרה יוחסין מתייחד אדם עם אמו ועם בתו אפ"ה מקנא לה מהן דבקפידא דבעל תלה רחמנא וכן פסק הרמב"ם ז"ל כמו שציינתי שם וא"כ מצינו נמי תקנה לצנועה דלא תעבור על איסור יחוד ותסתתר אלא דלר"ע דדריש אם היתה עקרה נפקדת שפיר מקשי ליה ר"י וזו כו' כלומר צנועה ודאי חפסיד שהרי עקרה היא וכן אין לה להתייחד עמו וכגון שאין לה אב אבל לדידי הנשים הרוצות להסתתר כדי לילד בריוח לעולם יש להן תקנה להסתתר עם בניהם. אבל לשיטת האי תלמודא דקאמר א"כ ילכו כל הנשים ויתקלקלו זו הקושיא שייכא שפיר אכל הני דחשיב והא דקאמר בשביל שיפקדו רישא דמילתא נקט והה"ד לכולהו:

אית ליה זרע כשר כו'. והיפ"מ נדחק בזה מאד ונעלם ממנו דרשה דלקמן דמפורש בהדיא כדפרישית בפנים: