מראה הפנים על תלמוד ירושלמי סוטה · פרק 1 · הלכה 1 · Segment 2

המקנא שלא יקנא לה כו'. הרמב"ם ז"ל הביא לזה בפ"ד מהל' סוטה הל' י"ח וכתב שם לא מתוך שחוק כו' ולא מתוך מריבה ולא להטיל עליה אימה. וכתב שם הכ"מ דרבינו גריס בירושלמי ולא מתוך דבר של אימה וסיים שם והא דקתני ולא מתוך מתון צריך לי גמרא מה הוא עכ"ל והבאר הגולה באה"ע סוף סי' קע"ח כתב דנראה דרבינו היה גורם ולא מתוך מדון וזהו שכתב ולא מתוך מריבה. והתו' בדף ב' גרסי במקום לא מתוך מתון ולא מתוך גאות:

אתיא כהדא כל מקום שנאמר חוקה תורה מעכב. מה דפרישית בפנים הוא כפי' הכ"מ שם שכתב על מה דסיים הרמב"ם שם ואם עבר וקינא לה מתוך אחד מכל הדברים האלו ה"ז קינוי וכתב עליו ויש לתמוה דהתם בירושלמי איבעיא לן עבר וקינא כו' כל מקום שנאמר חוקה תורה מעכב ומשמע דה"ק דכתיב בפ' סוטה זאת תורת הקנאות מעכב ויש לומר דמשמע לרבינו דכי כתיב זאת תורת הקנאות אמאי דכתיב בסיפא דקרא ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת קאי ולא אקינוי כו' עכ"ל וצ"ע דמהיכי תיתי לומר דהרמב"ם פסק נגד הירושלמי ולא נזכר מזה בבבלי כלום והבאר הגולה דחק שם עצמו בענין אחר ע"ש. ולענ"ד נראה דהרמב"ם ז"ל לא פי' כן אלא דה"פ למאי דמסיק בפ"ג דמנחות די"ט אהא דאמר רב שם כל מקום שנא' תורה וחוקה אינה אלא לעכב דה"ק אע"ג דכתיב תורה אי כתיב חוקה אין אי לא לא דתורה בעי חוקה וחוקה לא בעי תורה וה"נ כל מקום שנא' חוקה בהדי תורה קאמר דמעכב אבל הכא דכתיב תורה לחוד לא מעכב ופסק הרמב"ם ז"ל כהאי דהכא וכמסקנת הבבלי ועי' לקמן פ"ב ה"ג ובמראה שם: