תוספות הרי"ד על תלמוד ירושלמי מעשר שני · פרק 1 · הלכה 2 · Segment 6

רבי יוסי בשם ר"י בהמת מע"ש בירושלים כר"מ פטורה מן הבכורה. והקשו הכ"מ והמהרא"פ ז"ל על הרמב"ם ז"ל שפסק בפ"ה מה' בכורות ה"ט דבהמת מע"ש בירושלים חייבת בבכורה והא אנן קי"ל כר"מ דממון גבוה הוא ומה שתירץ הפ"מ ז"ל דלפי המסקנא הוי חולין דבראשונה היו לוקחין לבשר תאוה והבריחו מע"ג המזבח והתקינו שלא יהו לוקחין כי אם שלמים נמצא דלבתר התקנה אין עליו קדושת מע"ש כלל והוי חולין זה אינו מובן לי כלל חדא דא"כ דינא אחריתא הוא ואינו שייך לענין בכורה בהל' בכורות אלא בהל' מע"ש הי"ל להרמב"ם ז"ל לאשמעינן דהלוקח בהמה לבשר תאוה ממעות מע"ש אינו קדוש בקדושת מע"ש והוי חולין ומותר לאכלו חוץ למחיצה ועוד הא בהל' מע"ש פ"ז הי"ח פסק הרמב"ם ז"ל דלא הוי שלמים אבל מעשר משמע דהוי וראיתי בגליון הש"ס שכתב בשם מהרי"ט אלגזי ז"ל שמאריך הרבה בירושלמי כאן ואין ספר מהרי"ט אלגזי ז"ל ת"י כעת. ונראה לפענ"ד לפרש בע"ה הירושלמי הזה ויתורץ שיטת הרמב"ם ז"ל באר היטב ונבין מתחילה הנ"מ בין שיטת הבבלי לשיטת הירושלמי דגרסינן בבבלי במס' מנחות דף פ"ב א"ר אמי המתפיס מעות מע"ש שלמים לא קני שלמים מ"ט דלא אלימא קדושת השלמים למיחל אקדושת מע"ש אליבא דר"מ פי' בשלמא בלוקח בכסף מע"ש שלמים שפיר קני שלמים דהא מעולם לא הי' על הבהמה שם של מע"ש ע"כ נתפס בשלמים אבל המעות של מע"ש שכבר נתפסו בקדושת מע"ש לא אלימא קדושת השלמים למיחל אקדושת מע"ש מיתיבי הלוקח חיה לזבחי שלמים ובהמה לבשר תאוה לאי צא העור לחולין לאו למימרא דקני שלמים פי' דהחי' נתפסת לדמי שלמים ואפילו העור נמי נתפס לדמי שלמים אלמא דדמי מעשר נתפס לשלמים הא איתמר עלה אמר רב לא קני שלמים ומאי לא יצא העור לחולין ה"ק אינו בתורת יצא העור לחולין ופי' הר"ש ז"ל דאין חלה קדושת שלמים אחי' דאי חלה הוי נפיק עור לחולין ממילא כשאר עורות שלמים ומפרש מ"ט לא נפיק העור מקדושת מעשר אמר רבה נעשה כלוקח שור לחרישה דאין דרך מקח בכך לקנות חי' לשלמים. ומפרש הר"ש ז"ל שם טעם למה בבשר תאוה לא יצא העור לחולין עמש"ש. ואילו בירושלמי קאמר ר"א דלא קני מעשר הרי חלוק בין בבלי לירושלמי דבבבלי גרסינן אמר רב לא קני שלמים ולפירוש הר"ש והרמב"ם ז"ל קנה מעשר ובירושלמי קאמר ר"א דלא קני מעשר וכאשר נבין זה החילוק נתבאר שיטת הרמב"ם ז"ל בטוב טעם דהנה לכאורה מוכח כשיטת הרמב"ם ז"ל דע"כ בהמת של מע"ש חייבת בבכורה אפילו לר"מ דהא דחשיב ר"א במס' פסחים דף ל"ח ובמס' סוכה דף ל"ה עיסה של מע"ש ומצה של מע"ש ואתרוג של מע"ש נ"מ בין ר"מ ור"י דלר"מ פטור מחלה ולא יצא ידי מצה ואתרוג בחג ולר"י חייבת בחלה ויוצא ידי מצה ואתרוג בחג ולמה לא קחשיב גם בכורה כמו בירושלמי הכא דלר"מ פטורה מן הבכורה ולר"י חייבת משמע דלענין בכורה לכ"ע חייבת והוא הגם דקי"ל להלכה דמתפיס מע"ש לשלמים לא קני שלמים דקדושת שלמים אינה חלה על קדושת מע"ש כדפסק הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהל' מע"ש הי"ט מ"מ קדושת בכורה חלה על מע"ש כמו דגרסינן במס' שבועות דף כ"ד כי אמרינן איסור כולל באיסור הבא מאליו באיסור הבא ע"י עצמו לא אמרינן ושם בע"כ כי קתני איסור הבא מאליו איסור הבא ע"י עצמו לא קתני ופריך והרי הקדש ומשני בבכור עיי"ש הרי מפורש דאפילו לע"ד דאין איסור חל על איסור אף בכולל מ"מ באיסור הבא מאליו חל וה"נ הגם דלא נתפס קדושת שלמים אקדושת מעשר דאינו חל קדושת שלמים על קדושת מעשר ה"מ בבא ע"י עצמו אינו חל אבל בבא מאליו חל ע"כ קדושת בכור חלה על קדושת מע"ש וליכא למיפטרי משום לכם כמו בחלה ומצה ואתרוג דהא בבכור לא כתיב לכם ואלא רק משום דלא חל קדושת בכורה על קדושת מע"ש כמו בשלמים דלא חל אליבא דר"מ ובאמת לא דמי לשלמים דבא ע"י עצמו דלא חל משא"כ בבכור דבא מאליו דשפיר חל כמו דמבואר במס' שבועות דף כ"ד הנ"ל בפירוש החילוק הזה אבל שיטת הירושלמי אינו כן אלא אפי' בקדושה הבא מאליו אינו חל על קדושת מעשר ע"פ הירושלמי גופיה דידן דעסקינן ביה דהא גרסינן אר"א לא קנה מעשר א"ר יוסי בקדמיתא הוינן מרין הלוקח בהמה לבשר תאוה ע"כ נתפס השם לשלמים ולא הוינן אמרין כלום מן הדא דאר"א לא קנה מעשר ע"כ וה"פ דשיטת ר' יוסי בירושלמי הוא כמו שמבואר לקמן דלא התירה התורה ליקח בכסף מע"ש אלא שלמים בלבד וא"כ הוי פירושא דמתניתין דלוקח בהמה לבשר תאוה לא יצא העור לחולין משום דהוי הכל שלמים ממילא דע"כ נתפס השם לשלמים דנעשה מאליו בע"כ שלמים ממעשר אבל לא הוינן אמרין כלום מן הדא דר"א דלא קנה מעשר דס"ל דכשלוקח לבשר תאוה הוי דומה כמי שלוקח מים ומלח דהוא אינו ניקח בכסף מעשר מדין התורה ואיתא במשנה דלקמן דלא קנה מעשר והוי חולין וה"נ דכותיה בלוקח לבשר תאוה הוי דבר שאינו נלקח בכסף מעשר והוי חולין ולא קנה מעשר ולכאורה קשה למה לא קנה מעשר הרי שפיר קנה המעשר ואי דבשר תאוה הוי דבר שאינו נלקח בכסף מעשר דלא התירה התורה ליקח בכסף מעשר אלא שלמים בלבד ז"א דאם יקנה המעשר ויתפיס עליו שם מעשר יהי' אח"כ ע"י בא מאליו נתפס מאליו בע"כ שם שלמים ולמה הדר ביה ר' יוסי משום ההיא דר"א ול"ל דלעולם שפיר חל בא מאליו אקדושת מעשר וכ"ת א"כ למה לאחל הכא שלמים אמעשר ז"א דאימתי הי' שייך נתפס מאליו רק דוקא באם הי' חל שם מעשר הי' נתפס אח"כ שלמים מאליו אבל הכא לא נתפס כלל שם מעשר מעיקרא דהוי כלוקח מים ומלח דבר שאינו נקנה בכסף מעשר ולא אמרינן דע"י שמשתנה מאליו לשלמים יהא נתפס מעיקרא שם מעשר משום דמשתנה מאליו לשלמים זה לא אמרינן ע"כ לא קנה מעשר ז"א דא"כ נפשוט מההיא דר"א מה דאיבעיא בירושלמי במס' יבמות פ"ד ובפ"ק דמס' תרומות גבי קטן שהפריש פסח דאינו בר הפרשה אם נשתנה לשלמים דבר הפרשה הוא כדקי"ל דפסח נשתנ מאלי ולשם שלמים ולא בעי עקירה ונשאר איבעיא דלא איפשיטא ולמה לא נפשוט מההיא דר"א דלא קנה אע"פ שהוא משתנה מאליו לשלמים ור' יוסי הדר ביה מחמת דר"א ולמה נשאר איבעיא דלא איפשיטא א"ו די"ל דנתפס למעשר ע"י שישתנה לשלמים רק הכא לא ישתנה לשלמים ממעשר דלא אלים קדושת שלמים למיחל אמעשר ולא הוי שלמים רק כשלקחו לשם שלמים הרי מפורש בהדיא דלשיטת הירושלמי הוי אפילו מאליו לא נתפס שלמים אשם מעשר ע"כ שפיר קאמר ר' יוחנן דלרבי מאיר פטורה מן הבכורה דלא חל שם קדושת בכור אפילו מאליו על קדושת מעשר דבזה דמאליו לא חל לא פליג ר"י על ר' יוסי ור"א משא"כ לשיטת הש"ס דילן דקי"ל דקדושה הבא מאליו חל. והרמב"ם ז"ל פסק כבש"ס דילן דלא קנה שלמים [דאם היה קנה שלמים היה העור חולין כמו כל השלמים דהעור לבעלים כדפי' הר"ש ז"ל רק דלא קנה שלמים] אבל מעשר קנה וקנסו חכמים דגם דמי העור לא יצא לחולין ויאכלנו בקדושת מע"ש עי' ברמב"ם ז"ל בפ"ז ממע"ש הי"ח וכ"כ בס' משנה ראשונה בדעת הרמב"ם ז"ל ופסק כבש"ס דילן וכר' יוסי בשם ר"י בירושלמי דידן דס"ל ג"כ דלבשר תאוה חל מע"ש ופסק כבש"ס דילן דקדושה הבא מאליו חל ע"כ אפילו לר"מ חייבת בבכורה: