תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 10 · הלכה 8

משנה: וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ תִּקְבּוֹץ אֶל תּוֹךְ רְחֹבָהּ. אִם אֵין לָהּ רְחוֹב עוֹשִׂין לָהּ רְחוֹב. הָיָה רְחוֹבָהּ חוּצָה לָהּ כּוֹנְסִין אוֹתוֹ לְתוֹכָהּ שֶׁנֶּאֱמַר אֶל תּוֹךְ רְחֹבָהּ וְשָׂרַפְתָּ בָאֵשׁ אֶת הָעִיר וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ וְלֹא שְלַל שָׁמַיִם. מִכָּאן אָמְרוּ הַהֶקְדֵּישׁוֹת שֶׁבָּהּ יִיפָּדוּ וּתְרוּמוֹת יִירְקָבוּ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְכִתְבֵי הַקּוֹדֶשׁ יִגָּנֵזוּ. כָּלִיל לַיהוָֹה אֱלֹהֶיךָ אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן אִם אַתָּה עוֹשֶׂה דִּין בְּעִיר הַנִּדַּחַת מַעֲלֶה אֲנִי עָלֶיךָ כְּאִלּוּ אַתָּה מַעֲלֶה עוֹלָה כָלִיל לְפָנָי. וְהָיְתָה תֵּל עוֹלָם לֹא תִבָּנֶה עוֹד. לֹא תֵיעָשֶׂה אֲפִלּוּ גַנּוֹת וּפַרְדֵּסִים דִּבְרֵי רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר לֹא תִבָּנֶה עוֹד לִכְמוֹ שֶׁהָיְתָה אֵינָהּ נִבְנֵית אֲבָל נַעֲשֵׂית הִיא גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים. וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם לְמַעַן יָשׁוּב ה׳ מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ וגו׳. שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהָרְשָׁעִים בָּעוֹלָם חֲרוֹן אַף בָּעוֹלָם אָבְדוּ רְשָׁעִים מִן הָעוֹלָם נִסְתַּלֵּק חֲרוֹן אַף מִן הָעוֹלָם:

הלכה: וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ תִּקְבּוֹץ כול׳. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן. קַל וָחוֹמֶר בִּדְבָרִים. מָה אִם נְכָסִים שֶׁאֵין בָּהֶן דַּעַת לֹא לְטוֹבָה וְלֹא לְרָעָה וְעַל יְדֵי שֶׁגָּרְמוּ לַצַּדִּיקִים לָדוּר עִם הָרְשָׁעִים אָמְרָה הַתּוֹרָה שֶׁיִּשָּׂרֵפוּ. הַמִּתְכַּוֵּין לְהַטּוֹת אֶת חֲבֵירוֹ וּמַטֵּהוּ מִדֶּרֶךְ טוֹבָה לְדֶרֶךְ רָעָה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אָמַר רִבִּי לָעְזָר. מוֹכִיחַ בַּדָּבָר בְּלוֹט שֶׁלֹּא יָשַׁב בִּסְדוֹם אֶלָּא מִפְּנֵי מָמוֹנוֹ אַף הוּא יָצָא וְיָדָיו עַל רֹאשׁוֹ. הָדָא הִיא דִכְתִיב מַהֵר הִמָּלֵט שָׁמָּה. דַּיֶיךָ שֶׁאַתְּ מְמַלֵּט אֶת נַפְשֶׁךָ.

כָּתוּב בְּיָמָיו בָּנָה חִיאֵל בֵּית הָאֱלִי אֶת יְרִיחוֹ. חִיאֵל מִן דִּיְהוֹשָׁפָט. יְרִיחוֹ מִן דְּבִנְיָמִין. אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁמְגַלְגְּלִין אֶת הַחוֹבָה עַל יְדֵי חַיָיב. וְכֵן הוּא אוֹמֵר בַּאֲבִירָם בְּכוֹרוֹ יִסְּדָהּ וּבִשְׂגוּב צְעִירוֹ. [בַּאֲבִירָם בְּכוֹרוֹ לֹא הָיָה לֹו מְאַיִן לְלַמֵּד. וּבִשְׂגוּב] הָרָשָׁע הָיָה לֹו מְאַיִין לְלַמֵּד. לְפִי שֶׁרָצוּ לְרַבּוֹת אֶת מָמוֹנָן נִשְׁלְטָה בָהֶן מְאֵירָה וְהָיוּ מִתְמוֹטְטִין וְהוֹלְכִין. לְקַיֵים מַה שֶׁנֶּאֱמַר כִּדְבַר יְי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן.

כָּלִיל לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ. וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ. תַּנֵּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוּמֵר. וְלֹא אוֹתָהּ בָּנוּ אֶלָּא עִיר אֲחֶרֶת בָּנוּ. מֵאַחַר שֶׁהִיא נִבְנֵית מוּתָּר אַתְּ לֵישֵׁב בָּהּ. רִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמְרִים. מַה תַלְמוּד לוֹמַר וּבָנָה אֶת הָעִיר הַזֹּאת אֶת יְרִיחוֹ. אֶלָּא שֶׁלֹּא יִבְנֶה עִיר אֲחֶרֶת וְיִקְרָא שְׁמָהּ יְרִיחוּ. יְרִיחוֹ וְיִקְרָא שְׁמָהּ עִיר אֲחֶרֶת. וְכֵן הוּא אוֹמֵר. לֹא תוֹסִיפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד. לִישִׁיבָה אֵין אַתְּ חוֹזֵר. חוֹזֵר אַתְּ לִסְחוֹרָה וְלִפְרַקְמַטֵיָא וְלִכְבּוֹשׁ אֶת הָאָרֶץ.