תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 3 · הלכה 4

משנה: אָמַר לֹו נֶאֱמָן עָלַי אַבָּא נֶאֱמָן עָלַי אָבִיךָ נֶאֱמָנִין עָלַי שְׁלשָׁה רוֹעֵי בָקָר רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ. הָיָה חַיָּב לַחֲבֵרוֹ שְׁבוּעָה וְאוֹמֵר לוֹ דּוֹר לִי בְחַיֵּי רֹאשָׁךְ רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ:

הלכה: נֶאֱמָן עָלַי אַבָּא כול׳. אָמַר לוֹ. נֶאֱמָן עָלַי אָבִיךָ. קִיבֵּל עָלָיו בִּפְנֵי שְׁנַיִם יָכוֹל הוּא לַחֲזוֹר בּוֹ. בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה אֵין יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ. שְׁמוּאֵל אָמַר. בְּשֶׁלֹּא נָטַל מִזֶּה וְנָתַן לָזֶה. אֲבָל נָטַל מִזֶּה וְנָתַן לָזֶה יָכוֹל הוּא לַחֲזוֹר בּוֹ. רִבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמְרֵי. אֲפִילוּ נָטַל מִזֶּה וְנָתַן לָזֶה יָכוֹל הוּא לַחֲזוֹר בּוֹ. קיטה במקטיה דִּנְקוֹם. קִיבֵּל עֲלוֹי יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ.

הָיָה חַיָיב לַחֲבֵירוֹ שְׁבוּעָה כול׳. רִבִּי חִיָיה בַּר בָּא אָמַר. בְּשֶׁאָמַר לוֹ. יֹאמַר לִי אָבִיךָ וְאֵין לִי עִמָּךְ עֶסֶק. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ. יֹאמַר אָבִיךָ וַאֲנִי מְקַבֵּל עָלַי. עִילָּא הָיָה רוֹצֶה לְהוֹדוֹת לוֹ. רִבִּי יוֹסֵי בֶּן (בן) חֲנִינָה אָמַר. וַאֲפִילוּ אָמַר. יֹאמַר לִי אָבִיךָ וַאֲנִי מְקַבֵּל עָלַי. לֹא מָצִינוּ עֵדוּת יוֹצֵא מִפִּי קָרוֹב.