מראה הפנים על תלמוד ירושלמי הוריות · פרק 1 · הלכה 8 · Segment 5

תניי תמן הורו ב"ד ועשו הן וכו'. אלו שתי הברייתות השנויות בת"כ ופירשתי בפנים ובברייתא שניה גריס התם ידעו שהורו וטעו ולא ידעו מה הורו יכול וכו' וכן הובאה התם בפרקין דף ה' ע"א. ולהרמב"ם ז"ל היתה הגי' כמו שהובא כאן טעו מה הורו שגו מה הורו. וזהו שכתב בפ' י"ב משגגות בהל' ב' ב"ד שנסתפק להן אם שגגו בהוראה או לא שגגו אין חייבין באשם תלוי שנא' ונודעה החטאת וכו' ובפ' י"ד הל' ד' כתב ב"ד שהורו בשגגה ושכחו עצמו של חטא שהורו בו וכו' הם פטורין וכו' שנא' ונודעה החטאת וכו' ומגי' דהכא למד לומר כן ומה שכתב בפי"ב הוא פירושא דשגו מה הורו ומה שכתב בפי"ד היינו טעו מה הורו ושניהם נלמדו מהאי קרא. ומה שכתב הכ"מ על ההיא דפי"ב ומציין הבריתא שם וכו' ומפרשה רבינו שהורו ונסתפק להן אם שגגו אם לאו. תמוה הוא היאך נוכל לפרש ברייתא שהובאה שם כן דהא עלה קאמר התם מאן תנא דלא כר"א וכו' וא"כ א"א לפרש אלא שהספק להן באיזו חטא הורו ובפי"ד פסק כפירושא דברייתא דהתם:

בשהורו ולא ידע מה הורו אם ע"ז וכו'. בדפוס אצל הש"ס הבבלי טעות סופר שם ומסורסת ומהופכת הגי' ונראה לפרש דהכא ג"כ לדחייה הוא דקאמר הכי וזה דהא דקאמר מה נפשך חלב כר' יהושע אתיא היא הכל מעין הבעיא היא וכלומר דהא ר"א מחייב בכה"ג דמה נפשך חלב אכל או נותר אכל ואם האי ברייתא דלא כר"א וכר' יהושע אתיא היא דוקא ועלה קאמר אפי' תימא כר"א דהוא מפרש בשהורו ולא ידעו אם ע"ז וגו' ובכה"ג אפי' ר"א מודה מטעם דהוי שינוי קרבן ולפי גי' בדפוס אצל הבבלי כצ"ל א"ר בון בר חייה אתיא כר' יהושע ברם כר"א לא אתיא אמר ר' יוסי ברם כר"א אתיא היא בשהורו וכו' וזהו כדפרישית. והשתא לר' יהושע דקי"ל כוותיה לא צריכין לאוקמי בהכי אלא אפי' אם נסתפק להן אם בחלב הורו או בדם הורו וכדכתב הרמב"ם ז"ל שם דלא הוי שינוי קרבן אפ"ה מטעמא שלא נודע להן החטא הן פטורין:

סליק פירקא בסייעתא דשמיא