מראה הפנים על תלמוד ירושלמי הוריות · פרק 3 · הלכה 2 · Segment 11

אכל חצי זית עד שלא נתמנה וחצי זית משנתמנה וחצי זית משעבר וכו'. כעין האי בעיא בעי התם בפרקין דף י"א ע"א נשיאות מהו שתפסיק וכו' אלא דשם בעי לה המינוי לחוד מהו שמפסיק לענין צירוף ולא איפשיטא התם וכן הכא לקמן דבעי למיפשט לגוונא דהאי בעיא דחי לה דהכא שינוי קרבן בנתיים ואיכא למימר דמפסיק וכעין סברא דהתם דאיכא למימר דנשיאות מפסיק הואיל ואם חטא עכשיו נשתנה בקרבנו. ודע דכל האי דשקיל וטרי הכא לעיל מינה באכל חמשה זיתים ונודע לו בספיקן משנתמנה וכו' וכן עוד לקמן בהאי ענינא גופה ובעי לאוקמי אליבא פלוגתייהו דר"י ודר"ל ומקשי ומפרק להו כמבואר היטב בפנים וכולה אתייא אליבא דר"ש במתני' ואין לנו ללמוד מכאן בהאי ענינא מה דשייך לדינא כ"א בהא דמייתי לקמן בפלוגתא דר' יוחנן ור' יוסי וחברייא ועיין בדיבור לקמן:

היו לפניו שלשה אכל את הראשון ולא נתוודע לו שני בהעלמו של ראשון וכו'. דין זה הוא כעין מימרא דאיתמר בבבלי פ' כלל גדול דף ע"א ע"א אכל שני זיתי חלב בהעלם אחד ונודע לו על אחת מהן וחזר ואכל כזית בהעלמו של שני אמר רבא הביא קרבן על הראשון ראשון ושני מתכפרין שלישי אין מתכפר הביא קרבן על השלישי שלישי ושני מתכפרין ראשון אינו מתכפר הביא קרבן על האמצעי נתכפרו כולן. והשתא מבואר דסברת ר' יוסי וחברייא דהכא ממש כההיא דרבא היא דכל מה ששייך ליה ואכל בהעלמו של חבירו מתכפרין בקרבן אחד וכל מה דלא שייך בהעלמו כלל לא נתכפר בקרבן אחד. והא דחברייא מדמי להו לארבעה חצאי זיתים וכו' פשוט הוא דכן הדין בענין צירוף החצאין ומודו הן לר' יוסי בעיקר סברא דידיה. דהשני שייך בראשון משום דאכלו בהעלמו ולא השלישי אלא דבענין הדמיון הוא דמחולקין הן ולא לדינא כמבואר הכל היטב בפנים והא דר' יוסי קאמר הכא גבי זיתים שלימים דאם הביא על האמצעיים חייב על הראשון בפני עצמו וכו' פשוט הוא משום דהכא נקט לה בגוונא דאכל ארבעה זיתים וכעין דמיון דחברייא בארבעה חצאי זיתים וא"כ לא הראשון ולא הרביעי שייכין בהעלם האמצעיים וממילא שאם לא היו אלא שלשה זיתים ואכלן בדרך שנתבאר בפנים שאחר שנודע לו על הראשון ולא נודע לו על השני אכל השלישי בהעלמו של השני ודאי הוא דלסברת ר' יוסי דסבירא ליה כרבא דהתם דכל מי שיש לו שייכות בהעלמו מתכפר הוא בקרבן אחד א"כ אם הביא על האמצעי נתכפרו כולן דהשני יש לו שייכות עם הראשון ועם השלישי והיינו נמי דקאמר גבי פלוגתייהו עם ר' יוחנן בהיו לפניו שלשה דהשני לדעתו הדבר תלוי כלומר אם לא הביא בתחילה על השני אלא הוא רוצה להתכפר בקרבן שהביא בתחילה על הראשון מתכפר דשייך בהעלמו הוא שאכלן בהעלם אחד ואם רוצה הוא מתכפר בקרבן השלישי משום שאם הביא קרבן על הראשון לא נתכפר השלישי וצריך להביא על השלישי והשני הוא דנתכפר עם השלישי אם הוא רוצה מפני שג"כ שייך בהעלמו הוא שאכל השלישי עמו בהעלם אחד ור"ל שלא היה בדעתו בתחילה כשהביא על הראשון שיתכפר גם על השני עמו אבל אם הביא בתחילה על האמצעי ודאי מתכפר לו על כולן מהאי טעמא גופיה דהראשון והשלישי שייכין עמו. באופן דנתבאר לנו מהכא דסברת ר' יוחנן לא אזלא כרבא ולא כאביי דאמר התם אפילו הביא קרבן על אחד מהן נתכפרו כולן וסברת ר' יוסי וכן סברת חברייא הוי ממש כסברת רבא דהתם וכן פסק הרמב"ם ז"ל בזה כרבא בפ"ו מהל' שגגות הל' י"א ומה שפלפלו בזה המפרשים ז"ל בענין דאמר התם בתר דשמעה מאביי סברה משמע דמודה ליה לדיניה גם בזה כבר מתורץ זה בדבריהם ז"ל דלאו דמודי ליה בדין דאכל שני זיתי חלב אלא סברת גרירה הוא דלמד ממנו לענין קצירה וקצירה דשבת כמה שכתב הכ"מ ז"ל בפ"ז שם בהל' י' וכתב הטעם דיש לחלק בין גרירה דשבת משום דבשגגת שבת נעשו שתיהן ובין שני זיתי חלב מכיון דההעלם אינו מצוי שיסבור שאין החלב אסור אלא שיסבור שהוא שומן והלכך הוי כשני דברים ואין מתכפר עם הראשון אלא השני שהיה בהעלמו אבל לא השלישי. ופשוט הוא דעיקר הטעם דגבי שבת הוי כהעלם אחד ואע"פ שבשינוי הוא דאחד הוא בשגגת שבת וזדון מלאכות והשני הוא בזדון שבת ושגגת מלאכות מ"מ הואיל ומלאכה אחת היא דשתיהן בקצירה הוו הוו בהעלם אחת אבל גבי חלב אין השלישי בהעלמו של ראשון והלכך אין מתכפר בקרבנו של ראשון וכבר זכרתי מזה בסוף הלכה א' בפ"ב דשבועות. וכן בענין קושית הריטב"א ז"ל שהביא הכ"מ בפ"ו שם בעיקר הפסק של הרמב"ם שפסק כרבא דהשני נתכפר בקרבן הראשון שהוא סותר למה שפסק שם לעיל כר' יוחנן דהידיעות מחלקות והוזכר מזה לעיל ד"ה אכל שלשה זיתים ותירץ שם דהרמב"ם אינו מפרש כפרש"י ז"ל אלא דיניה דר' יוחנן מיירי דוקא בשנודע לו על הראשון וחזר ונודע לו על השני קודם שיקריב קרבן כלל והלכך ידיעות מחלקות ודיניה דרבא מיירי בשנודע לו על הראשון והביא קרבן עליו קודם שנודע לו על השני והלכך נתכפר גם על השני וע"ש וכן בלח"מ האריך הרבה בזה. ואני כתבתי בחיבורי על שיטות שבת ודיניהן שהנראה לענ"ד הוא דיש לחלק בכך לדעת הרמב"ם דדיניה דר' יוחנן מיירי כשנודע לו על הראשון כלומר מה שאכל ראשון וחזר ונודע לו על השני מה שאכל שני והלכך כיון דידיעות מחלקות בנודע לו וחזר ונודע לו כמו שהן מחלקות אם נודע לו בין כל אכילה ואכילה אין השני מתכפר בקרבנו של הראשון אבל דיניה דרבא מיירי שנודע לו סתם על אחת מהן מהשני זיתים שאכלן בהעלם אחד והלכך כשהביא קרבן על אחת מהן מתכפר גם השני עמו מכיון שבהעלם אחד אכלן וזה מדויק בדברי ר' יוחנן שנודע לו על הראשון וכו' קאמר וכן בדיניה דרבא שנודע לו על אחת מהן קאמר ומה שקראו אח"כ ראשון ושני ראשון ושני לידיעה הוא וכך הם ממש דברי הרמב"ם באלו שני הדינים וחילוק זה הוא נכון מצד הסברא ומ"מ הבאתי שם ראיות לזה מכמה מקומות ואין כאן מקום להאריך: