מראה הפנים על תלמוד ירושלמי הוריות · פרק 3 · הלכה 2 · Segment 35

והוא לרבות כהן משוח מלחמה. והכי קאמר התם בפרקין שמצווה על הבתולה ואסור באלמנה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בריש פ"ז מהל' א"ב. וכן הדין בכהן שעבר מחמת מום או כיוצא בו מחמת זקנה כדמסיק התם וכך הם דברי הרמב"ם בפרק ע"ו משגגות הל' ז' ומה שתמה הלח"מ כאן ל"ק כלל דדברי הרמב"ם על פר העלם דבר קאי שאפי' בעבר מחמת מום נוהג בו והא דכתב לפי שאין בין כהן וכו' ר"ל מפני שכל הדינים השייכי' בכהן המשמש נוהגים גם בכהן שעבר מלבד פר יוה"כ ועשירית האיפה וא"כ גם בזה הכהן שעבר מחמת מום נוהג בו מה דשייך ביה והיינו שמביא פר העלם דבר על שגגתו:

מה את עביד לה שמת ויחזור הרוצח למקומו וכו'. הכא לא מייתי הפשיטות ובתרומות מסיק מהברייתא דמקוה שנמצא חסר דפליגי ר"ט ור"ע כדמייתי לה בבבלי סוף פ"ג דקידושין וקאמר זאת אומרת היה עומד ומקריב ונודע שהוא בן גרושה ובן חלוצה שעבודתו כשירה עד שיפסל בב"ד וכלומר שהרי הכל מודים שאם היינו מדמין מקוה לכהן היתה כשירה למפרע כמו כהן שנמצא בן גרושה דלא פליג ר"ע אלא משום דאל יוכיח כהן שאין פיסולו בגופו וא"כ ש"מ דלמפרע כהן כשר הוא לכל מילי עד שיפסל בב"ד. וזהו כמ"ד בבבלי מכות דף י"א ע"ב בדין הרוצח דכמתה כהונה דיינינן ליה והרמב"ם ז"ל פסק בפ"ז מהל' רוצח הל' י"ב כמ"ד בטלה כהונה ומ"ש הכ"מ שם דהכי משתמע בירושלמי דתרומות לכאורה איפכא הוא דמשתמע מהתם אלא עיקר טעמו של הרמב"ם משום דלשיטתיה אזיל שכתב בפ"ו מהל' ביאת המקדש הטעם דבנמצא חלל דעבודתו כשירה כאבוה דשמואל התם דיליף מברך ה' חילו וכמה שכתבתי מזה ברפ"ד דסוטה דהא דלא הביא מקרא הקודם בתורה והיתה לו ולזרעו וגו' וכדדריש שמואל משום דההיא דרשה מיפרכה דזרעו לא מישתמע אלא כשר כקושית התוס' התם ומה שתירצו שם שם נסתר מההיא דמבואר בהדיא בהאי תלמודא בסוטה שם והשתא דעיקר דרשה מברך ה' חילו הוא לא משתמע אלא עבודה וכדקאמר הש"ס במכות דע"כ לא מכשיר ר' יהושע התם אלא משום דכתיב ברך וגו' ופעל ידיו תרצה אבל הכא אפי' ר' יהושע מודה דבטלה כהונה: