מראה הפנים על תלמוד ירושלמי הוריות · פרק 1 · הלכה 5 · Segment 2

לית הדא פליגא על ר' שמעון בן לקיש וכו'. עיקרה דהאי מילתא נתבאר לעיל בהלכה ב' בד"ה מתניתא כנון שמעון בן עזאי ובמה דנחלקו הסוגיות. וכולה סוגיא דהכא אזלא לפי שיטתא דהאי תלמודא דלעיל שם דאלו לשיטתא דהש"ס דילן לא בעינן לאוקמי בהני אקמתות בשבעטו וכו' דפשוט הוא דהקהל עשו שוגגין בפני עצמן בשגגת עצמן וב"ד פטורין דמזידין הן וקהל הן שחייבין כל א' קרבן יחיד כמה שנתבאר הכל לעיל. ובהא דקאמר מה מפקה מביניהון וכו' יש לפרש גם לפי ג' הספרים דעל דעתיה דחברייא כיון שבעטו פטורין דבעו שיקבלו עליהן הוראתן מתחילה ועד סוף ועל דעתיה דר' זעירא דאמר בשבעטו בהורייתן היינו שבעטו בתחילה או שרגילין לבעוט וכשקיבלו עליהן עכשיו משעה הראשונה שוב אינו מועיל מה שחזרו ובעטו והוי כעשו ע"פ הוראת ב"ד וב"ד חייבין וכבר נתבאר דלהאי דינא דמתני' אין נ"מ בזה לפי סוגית הש"ס דילן ומיהו לענין יחיד המבעט בהוראה שנתבאר בריש פירקין איכא נ"מ מהאי פלוגתא דחברי' ור"ז ונראה דדעת הרמב"ם ז"ל שכתב בפי"ג משגגות בהל' ה' מדין מבעט בהוראה וכן אם תלה בעצמו ואכל וכו' לא מפני הוראתן אלא מפני שהוא מותר בדעתו ה"ז חייב וכו' ומשמע דכל אימת שתלה בעצמו ואכל מחמת שנראה לו בדעתו כך כבר נתחייב הוא וא"כ בין אם בעט בתחילה או בסוף הכל לאו תלה בב"ד מיקרי כדעת חברייא דנתבאר כאן: