חידושי חתם סופר על ביצה · דף 36a

בטיבלא וכו'. מ"ש תוס' מטבל מוכן הוא שאם עבר ותקנו מתוקן. הנה מלעיל סוף המביא י"ל התם עמד על המוקצה ואמר שרוצה ליטול מכאן למחר ורוצה לעבור על דרבנן ולתקן הטבל למחר. נהי אי מוקצה מחמת איסור דאורייתא לא היה מועיל אמירתו והזמנתו כמו דלא יועיל הזמנה בפירות דלא מחזי מ"מ באיסור דרבנן ה"ל כפירות דאחזי ולא אחזי דמועיל הזמנה וכמבואר כן לעיל כ"ו ע"ב אזמין גלי דעתיה וכו' משא"כ הכא דלא גלי דעתיה שרוצה לעבור על איסור דרבנן שפיר י"ל דטבל אינו מוכן. וגם ממבטל כלי מהיכנו לק"מ די"ל דעכ"פ הכלי איננו בטל מהיכנו דלהוי כאלו בנאו וחברו בטיט בלי לזוז מכאן או כסותרו ושוברו דהרי בנקל יכול לעבור על איסור דרבנן ולתקן הטבל ולא הוה הכלי כמחובר בטיט אבל לעולם הטבל מוקצה הוא כל זמן שלא תיקנו ואין כלי ניטל לצרכו. ואולי כל זה בכח כוונת תי' תוס':

במאי אוקימתא כר' יהודה פירש"י מדמהדרת אשינויי דחוקי משום ב' החלו' וכו' משמע דאפי' מוקצה דבעלי חיים היינו דבורים נמי לית ליה לר"ש. ומיהו בפ' כירה פירש"י אשינויי דחישב עליהן קאי ע"ש דהקצאה דדבש ודאי לית ליה לר"ש וכבר הרגיש קצת בזה במהרש"א שם ע"ש ומיהו י"ל המקשן שהקשה והא מוקצות נינהו הוה ס"ל דר"ש מודה כיון דדחי' בידים במה שלא רדה אותן מעי"ט אע"ג דע"כ מיירי בעבר ורדה אותן בי"ט דאל"ה אסור לרדות חלות דבש כמ"ש תוס' בשבת שם מ"מ כיון שלא רדה אותן בין השמשות ה"ל דחי' בידים ואסור אפי' לר"ש דודאי גרע ממדבריות דשלהי מכילתין. נמצא המקשן יפה הקשה והא מוקצות נינהו אפי' לר"ש. אך התרצן שתי' בשחישב עליהם מעי"ט וע"כ כבר רדה אותן מעי"ט כשחישב עליהם וכמ"ש תוס' בשבת שם וא"כ בקיצור ה"ל לתרץ כיון שלא דחאום בידים שהרי כבר רדה אותם תו ליכא מוקצה לר"ש אפי' בלא חישב וע"כ משום דבעי לאוקמי כר' יהודה תי' בשחישב ע"כ פריך במאי אוקמתא וק"ל: