בני רב עיליש וכו' רב עיליש גברא רבה הוא ואיסורא לאינשי לא הוי ספי. קשי' ליה לרב אב ב"ד מאי אהני לרב עיליש משום דהוא גברא רבה א"נ הוה אניש אחרינא לא גבי פלגא באגר כיון דאית ליה פלגא בהפסד ומוקי' לה בכגון דיהיב ליה מנה פלגא באגר ובהפסד ואפסיד מעיקרא ושקיל מארי עסקא פלגא בהפסד ובתר הכי רווח ויהב ליה פלגא רווחא ואתא עובד' קמיה דרבא דתבע מארי עסקא קרנא מיתמי ואמר אלו הוה איניש אחרינא אמינא פלגא רווחא יהב ליה וכיון דשקל לא מפקי' מיניה ולא מסלקי' ליה מקרנא דשטריה בלא זוזי דכל סלוקי בלא זוזי אפוקי מיניה הוא אלא כיון דגברא רבה הוא ע"כ הכי כתי' בשטרא תרי תלתי באגר הילכך מאי דשקל פלבא ברווחא תילתא דממונא הוי רווחא ואינך קרנא הוא דשקל.
והך סברא לאו מיחוור' גבן, דאי מאי דיהב ליה רווחא בסת' יהב ליה א"נ לאו גברא רבה הוה מצי אמר מאי דיהבי לך קרנא הוה ורווחא לא יהבי לך מיני' כלום וגבי מיני כדיניה ולא פלגא וליכא סלוקי בלא זוזי וכיון דמצי למימר הכי טוענין ליורש בכל מקום כ"ש במקום איסור ואי לשם רווחא יהב ליה באפי סהדי אף רב עיליש דגברא רבה הוא פלגא באגר ופלגא בהפסד שקל ושבקיה לחסידותיה דהא איכא סהדי.
ואני תמה עליו ז"ל, שלפי סברתו היה לו להעמידה כגון דיהב ליה מנה כתורת עסקא וכתב ליה שטרא במנה וקביל עליה בשטרא פלג' בהפסד ורווח עשרים ויהב ליה עשרה בתורת רווחא מפורש ובתר הכי אפסיד ובעי למשקל פלגא בהפסד ואלו הוה נברא אחרינא שקיל דלא מסלקי' ליה משטרא בלא זוזי והשתא דגברא רבה הוה אמר רבא הכי כתיב בשטרא דאי פלגא באגר תרי תלתי בהפסד וכיון דשקל פלגא באגר שקיל בהפסד תרי תילתי.
ויש מבעלי סברת הרב ר' אפרים שאומר דלא אמרי' סלוקי בלא זוזי אפוקי מיניה הוא אלא במשכנתא שפיר' להא מילתא דרב עיליש הכי דמטי רווחא בעיסקא ויהב לי' פלגא רוחא בתורת רוחא מפורש ובתר הכי מטא ביה פסידא ונח נפשיה דרב עיליש ואתא ההוא גברא ושקיל ממוניה מבני רב עיליש ולא שקל אלא פלגא בהפסד ואתו בני רב עיליש בתר הכי לקמיה דרבא ואהדר להו משום דאבוהון גברא רבה הוא.
וזה הפי' אינו נכון ולישנא דגמרא לא דאיק כותיה, דקאמר נפק עליהו ההוא שטרא אתו לקמי דרבא אלמא לאיפטורי אתו לקמיה ובתר דעבדין לא ממלכין ומדלא מפרשי לה בגמרא דכב' גבי ואהד' להו רב' ש"מ דלאו הכי הוה ועוד דאע"ג דרב עיליש גברא רבה הוה אי כבר שקל מרי עיסקא לא מפקיה מיניה דאי טעין ואמר כבר נתתי לו שכרו כפועל מהימן וא"נ לא טעין שמא התנה עמו ליתן מן הריוח יותר על חציו אחד ממאה שבו והיינו דכתיב בשטר' אי פלגא באגר אי פלגא בהפסד כמו שהתנינו וא"נ אמרי' לא כך היה המעשה אלא פלגא באגר ופלגא בהפסד התניתי עמו בלא שכר טרחו כלל אכתי לא מפקיה מיניה כלום שהרי רבא בתורת דלמא נחית לה ולאו לאפוקי ממארי' דממונא.
והפי' שכתבתי למעלה עולה יפה, אבל עיקר הדין לא נ"ל כן אלא כך הוא: שאילו היה אדם אחר היה נוטל פלגא בהפסד שכך קבל עליו, וכיון דאידך פלגא פקדון הוא ע"כ חייב ליתן לו מה שרווח מאי איכא דטרח ליה וטירחיה הוי רבית ליתן ליה אגר טרחיה וההוא כפועל בטל ועכשו מפני שהוא גברא רבה אמר רבא הכי כתיב ביה אי פלגא באגר תרי תילתי בהפסד וכו' והרשות נתונה לרב עיליש דהכי אתלו אעיקרא ומיהו אי לאו משום תנאה דינא פלגא בהפסד ותילתא באגר הוא למאן דיהיב עיסקא לחבריה למשקל אגרא ופסיד מיניה וביה דהיינו תקנתא דרבנן דאמור פלגא מלוה ופלגא פקדון ואלא בתרי תלתי בהפסד לאו פלגא דמלוה הוא:
והך סברא לאו מיחוור' גבן, דאי מאי דיהב ליה רווחא בסת' יהב ליה א"נ לאו גברא רבה הוה מצי אמר מאי דיהבי לך קרנא הוה ורווחא לא יהבי לך מיני' כלום וגבי מיני כדיניה ולא פלגא וליכא סלוקי בלא זוזי וכיון דמצי למימר הכי טוענין ליורש בכל מקום כ"ש במקום איסור ואי לשם רווחא יהב ליה באפי סהדי אף רב עיליש דגברא רבה הוא פלגא באגר ופלגא בהפסד שקל ושבקיה לחסידותיה דהא איכא סהדי.
ואני תמה עליו ז"ל, שלפי סברתו היה לו להעמידה כגון דיהב ליה מנה כתורת עסקא וכתב ליה שטרא במנה וקביל עליה בשטרא פלג' בהפסד ורווח עשרים ויהב ליה עשרה בתורת רווחא מפורש ובתר הכי אפסיד ובעי למשקל פלגא בהפסד ואלו הוה נברא אחרינא שקיל דלא מסלקי' ליה משטרא בלא זוזי והשתא דגברא רבה הוה אמר רבא הכי כתיב בשטרא דאי פלגא באגר תרי תלתי בהפסד וכיון דשקל פלגא באגר שקיל בהפסד תרי תילתי.
ויש מבעלי סברת הרב ר' אפרים שאומר דלא אמרי' סלוקי בלא זוזי אפוקי מיניה הוא אלא במשכנתא שפיר' להא מילתא דרב עיליש הכי דמטי רווחא בעיסקא ויהב לי' פלגא רוחא בתורת רוחא מפורש ובתר הכי מטא ביה פסידא ונח נפשיה דרב עיליש ואתא ההוא גברא ושקיל ממוניה מבני רב עיליש ולא שקל אלא פלגא בהפסד ואתו בני רב עיליש בתר הכי לקמיה דרבא ואהדר להו משום דאבוהון גברא רבה הוא.
וזה הפי' אינו נכון ולישנא דגמרא לא דאיק כותיה, דקאמר נפק עליהו ההוא שטרא אתו לקמי דרבא אלמא לאיפטורי אתו לקמיה ובתר דעבדין לא ממלכין ומדלא מפרשי לה בגמרא דכב' גבי ואהד' להו רב' ש"מ דלאו הכי הוה ועוד דאע"ג דרב עיליש גברא רבה הוה אי כבר שקל מרי עיסקא לא מפקיה מיניה דאי טעין ואמר כבר נתתי לו שכרו כפועל מהימן וא"נ לא טעין שמא התנה עמו ליתן מן הריוח יותר על חציו אחד ממאה שבו והיינו דכתיב בשטר' אי פלגא באגר אי פלגא בהפסד כמו שהתנינו וא"נ אמרי' לא כך היה המעשה אלא פלגא באגר ופלגא בהפסד התניתי עמו בלא שכר טרחו כלל אכתי לא מפקיה מיניה כלום שהרי רבא בתורת דלמא נחית לה ולאו לאפוקי ממארי' דממונא.
והפי' שכתבתי למעלה עולה יפה, אבל עיקר הדין לא נ"ל כן אלא כך הוא: שאילו היה אדם אחר היה נוטל פלגא בהפסד שכך קבל עליו, וכיון דאידך פלגא פקדון הוא ע"כ חייב ליתן לו מה שרווח מאי איכא דטרח ליה וטירחיה הוי רבית ליתן ליה אגר טרחיה וההוא כפועל בטל ועכשו מפני שהוא גברא רבה אמר רבא הכי כתיב ביה אי פלגא באגר תרי תילתי בהפסד וכו' והרשות נתונה לרב עיליש דהכי אתלו אעיקרא ומיהו אי לאו משום תנאה דינא פלגא בהפסד ותילתא באגר הוא למאן דיהיב עיסקא לחבריה למשקל אגרא ופסיד מיניה וביה דהיינו תקנתא דרבנן דאמור פלגא מלוה ופלגא פקדון ואלא בתרי תלתי בהפסד לאו פלגא דמלוה הוא: