מראה הפנים על תלמוד ירושלמי ערלה · פרק 3 · הלכה 7 · Segment 9

תני אין עושין עם הגוי בכלאים וכו'. כ"פ הרמב"ם בריש הלכות כלאים בהלכה ג' אסור לזרוע כלאים לנכרי ומותר לומר לנכרי לזרוע לו כלאי זרעים והראב"ד הקשה על הא דכתב ומותר לומר וכו' והלא אף המקיים לוקה וכו' וקושיא זו אינה מוכרחת דלא אמרו אלא המקיים במה שזרע הוא בעצמו וכן במ"ש ואיך אפשר שלא ינכש וכו' ג"כ יש לומר דאומר להנכרי שיעשה את כל זה אלא דהקושיא הב' לכאורה קושיא היא דאמירה לנכרי באיסור לאו בעיא דלא איפשיטא בב"מ דף צ' ולחומרא ועיין במה שהביא הכ"מ בשם הר"י קורקוס לפרש בשדהו של הנכרי וכו' ואין פי' זה סובל כלל לדברי הרמב"ם שכתב לזרוע וכו' והיותר נכון ומרווח לתרץ זה למאי שבארתי בריש פ"ח דכלאים דנראה מדברי רש"י ז"ל בקידושין דף ל"ט דאיסור לאו דכלאי זרעים ג"כ במפולת יד הוא כמו בלאו דכלאי הכרם וכך נראה לדעת הרמב"ם שכתב בריש הפרק שם הזורע שני מיני זרעים כאחד בא"י לוקה שנא' שדך לא תזרע ומלא תזרע משמע דווקא אם הם כאחד בשעת זריעה כדפירש"י שם וא"כ בזה אחר זה אין כאן איסור לאו מן התורה אלא דמ"מ אסור הוא והלכך מותר לומר להגוי לזרוע לו כלאי זרעים בזה אחר זה דבכה"ג לא מספקא ליה להש"ס בב"מ באמירה לנכרי אלא במקום איסור לאו בדוקא זהו הנראה לפענ"ד לפי' דבריו ולטעמו ועיין במה שנתבאר בריש פ"ח דכלאים בס"ד:

סליק פרקא בסייעתא דשמיא