מראה הפנים על תלמוד ירושלמי ערלה · פרק 2 · הלכה 1 · Segment 10

תני פרוסה של לחם הפנים שנתערבה וכו'. ברייתא זו הובאה בבבלי יבמות פ' הערל דף פ"א וברישא גריס התם כגי' התוספתא שהבאתי בפנים בחתיכה חטאת טמאה שנתערבה במאה טהורות וכן פרוסת לחם הפנים טמא שנתערבה במאה פרוסות טהורות לת"ק יעלו ולר' יהודה לא תעלה אבל בסיפא בטהורה שנתערבה במאה טהורות ובפרוסת לחם הפנים טהור שנתערבה במאה חולין טהורות גריס התם דלדברי הכל לא יעלו משום שכולן ראויות לכהנים לאכלן מדומעות וכ"פ הרמב"ם בסוף פ"ו מהלכות פסולי המוקדשין ובדין דהרישא כהת"ק אלא שבפרק ט"ו בהל' מ"א בהלכה י"ג כתב גבי ואלו הן השיעורין שנתנו חכמים וכו' וכן פרוסה של לחם לתוך פרוסות של חולין עולין באחד ומאה וזהו לכאורה סותר דברי עצמו במה שכתב בהל' פסולי המוקדשין והכ"מ כתב ליישב לזה דבהלכ' מ"א מיירי בפרוסה של לחם הפנים טמא וכו' ואף שדברי הרמב"ם סתומים ע"כ צריך לומר כן וסמך עצמו על מה שיבאר דבריו במקומן בפסולי המוקדשין וכאן לא כתב אלא אגב דאיירי בשיעורין של אחד ומאה אבל מה שכתב הכ"מ דהאי דהכא נמי איירי בלחם הפנים טמא (ובדפוסים כתוב טהור וט"ס הוא וצ"ל טמא) לא היה צריך לזה אלא דדברי הרמב"ם בנוים הכל לפי הגי' הנשנית בבבלי שם: