מתניתין בהמה גסה ניקנית במסירה והדקה בהגבהה. פירש רשי במסירה דוקא ולא במשיכה, לפי שאין דרכה בכך להוליכה בפניו. ואינו מחוור דכיון שניקנית במסירה כל שכן במשיכה החשובה ממנה, וכדמשמע בפרק הספינה, דאמרינן התם (עו, א) גבי ספינה נקנית במשיכה במאי אוקמיתיה כרבי, אי הכי תיקני נמי במסירה, מדקאמר נמי במסירה משמע דמשיכה עדיפא. ועוד תניא ספינה נקנית במסירה דברי רבי, וחכמים אומרים לא קנה עד שימשכנה, מדקאמר עד, שמע מינה דמשיכה עדיפא, והלכך הדין נותן שאם בקנין גרוע דהיינו מסירה נקנית כל שכן במשיכה דעדיפא מינה, ועוד מדאמרינן בגמרא אשכחינהו שמואל לתלמידי דרב אמר להו מאי קאמר רב בבהמה גסה, אמרו ליה הכי אמר רב בהמה גסה נקנית במשיכה, והא אנן במסירה תנן, ולפי דברי רש"י אית לן לפרושי דהכי קאמר להו שמואל והא אנן במסירה דוקא תנן. וזה קשה דהא שמואל גופיה אית ליה במשיכה, וכדאמרינן בריש פרק קמא דמציעא (ח, ב) היה רכוב על גבי בהמה אמר רב יהודה שמעית מינה דמר שמואל תרתי רכוב ומנהיג חד קני וחד לא קני, ואמרינן מאי רכוב ומאי מנהיג, אלמא רכוב לחודיה ומנהיג לחודיה, מי איכא למאן דאמר מנהיג לחודיה לא קני, כלומר דהא משיכה מעלייתא הוא ובהמה גסה נקנית הוא במשיכה. ועוד דר"מ גופיה משמע דאית ליה דנקנית במשיכה, וכדאמרינן התם בההיא שמעתתא השתא יושב לר' מאיר קני מנהיג לא כל שכן. ועוד אמאי לא בעינן פיל במציעא ובנכסי הגר, לרבנן במאי קני ליה, כדבעינן פיל לר' שמעון במאי קני ליה. ומיהו אפשר לדחות באלו, דשאני מציאה והפקר, דכיון שאי אפשר במסירה דליכא מאן דמסר לה קני ליה במשיכה, וקצת משמע כן מדאמרינן התם (ט, ב) מנהיג לחודיה מי איכא מאן דאמר דלא קני, ומאי קושיא אין איכא ר' שמעון דאמר הכא דזה וזה בהגבהה, אבל ודאי קשה מדתניא התם ר' אליעזר אומר רכוב בשדה ומנהיג בעיר קנה ומוקמינן ליה התם במקח וממכר, והוא ניהו דאמר הכא במסירה, דאלמא לא שנא הכי ולא שנא הכי קנה, והתם איכא למימר דהכי קאמר מי איכא למימר דסבירא ליה לשמואל כר' שמעון דמי איכא מאן דשביק רבנן ועביד כר' שמעון, אי נמי דאי כר' שמעון לא רכוב ליקני ולא מנהיג ליקני, כנ"ל פירושה דההיא מלתא.
ומכל מקום נחזור לענין שמועתינו דכיון דבמסירה קונה כל שכן במשיכה, ואף על גב דאין דרכה בכך, ועיקר טעמא דנקנית לר' מאיר במסירה ולא בעי משיכה אינו אלא משום דאין דרכה במשיכה, דאילו היה דרכה בכך לא היתה נקנית אלא במשיכה. ותדע לך דאלו דברים שאין דרכן להגביה אם הגביהן מי לא קני, הא ודאי א"א, דמצינו הגבהה שקונה בכל מקום, ועוד דאמרינן לעיל (קידושין כב, ב) הגביהו רבו לא קנאו ר' שמעון אומר קנאו שלא תהא חזקה גדולה מהגבהה שהגבהה קונה בכל מקום, אף על פי שאין דרכן של בני אדם להגביה עבדיהם, אלא ודאי הכי קאמר במסירה וכל שכן במשיכה, והיינו דמקשי להו שמואל לתלמידי דרב והא אנן במסירה תנן, כלומר אף במסירה. וקשיא לרב דאמר במשיכה ולא במסירה.
ומסירה זו פירש רבינו יצחר בר מרדכי דהיינו בשמסרו לו מוכר מיד ליד, אבל באמירה בעלמא לא, כדאמרינן בפרק קמא דמציעא (ט, א) מאי לשון מוסרה כאדם המוסר דבר לחברו מחברו קני, דהא קא מסר ליה, אלא במציאה ובנכסי הגר מאן קא מסר ליה דליקני. ואינו מחוור אלא באמירה בעלמא הוא, וכדמשמע בפרק הספינה (ב"ב עו, א) דאמרינן התם אי דאמר ליה לך חזק וקני כולי עלמא לא פליגי דקני, כלומר במסירה, הכי במאי עסקינן דאמר ליה לך משוך וקני מר סבר קפידא הוי, כלומר במשיכה דוקא, ומר סבר מראה מקום הוא לו, אלמא מדקא אמרינן דאמר ליה לך חזק לך משוך ולא קאמר תא חזוק תא משוך, משמע דלאו מיד ליד מסר ליה אלא באמירה בעלמא, והתם הכי קאמר במציאה ובנכסי הגר מאן מסר ליה באמירה וברשות מי החזיק בהן דליקני. ואף על פי שרש"י ז"ל פירש כאן במסירת בעלים מוסרין אותה באפסר או בשערה ללוקח, לאו בדוקא נקיט ליה, אלא אורחא דמלתא נקט, ושמא סובר הוא כדברי רבינו יצחק בר מרדכי ז"ל, וכבר דחינו דבריו ז"ל. ורבינו יצחק הזקן ז"ל כך הוא סבור שאינו צריך אלא באמירה, וכן פירש רש"י בפרק הספינה (בבא בתרא עה, ב) אחזה בטלפה במצות המוכר.
ומכל מקום נחזור לענין שמועתינו דכיון דבמסירה קונה כל שכן במשיכה, ואף על גב דאין דרכה בכך, ועיקר טעמא דנקנית לר' מאיר במסירה ולא בעי משיכה אינו אלא משום דאין דרכה במשיכה, דאילו היה דרכה בכך לא היתה נקנית אלא במשיכה. ותדע לך דאלו דברים שאין דרכן להגביה אם הגביהן מי לא קני, הא ודאי א"א, דמצינו הגבהה שקונה בכל מקום, ועוד דאמרינן לעיל (קידושין כב, ב) הגביהו רבו לא קנאו ר' שמעון אומר קנאו שלא תהא חזקה גדולה מהגבהה שהגבהה קונה בכל מקום, אף על פי שאין דרכן של בני אדם להגביה עבדיהם, אלא ודאי הכי קאמר במסירה וכל שכן במשיכה, והיינו דמקשי להו שמואל לתלמידי דרב והא אנן במסירה תנן, כלומר אף במסירה. וקשיא לרב דאמר במשיכה ולא במסירה.
ומסירה זו פירש רבינו יצחר בר מרדכי דהיינו בשמסרו לו מוכר מיד ליד, אבל באמירה בעלמא לא, כדאמרינן בפרק קמא דמציעא (ט, א) מאי לשון מוסרה כאדם המוסר דבר לחברו מחברו קני, דהא קא מסר ליה, אלא במציאה ובנכסי הגר מאן קא מסר ליה דליקני. ואינו מחוור אלא באמירה בעלמא הוא, וכדמשמע בפרק הספינה (ב"ב עו, א) דאמרינן התם אי דאמר ליה לך חזק וקני כולי עלמא לא פליגי דקני, כלומר במסירה, הכי במאי עסקינן דאמר ליה לך משוך וקני מר סבר קפידא הוי, כלומר במשיכה דוקא, ומר סבר מראה מקום הוא לו, אלמא מדקא אמרינן דאמר ליה לך חזק לך משוך ולא קאמר תא חזוק תא משוך, משמע דלאו מיד ליד מסר ליה אלא באמירה בעלמא, והתם הכי קאמר במציאה ובנכסי הגר מאן מסר ליה באמירה וברשות מי החזיק בהן דליקני. ואף על פי שרש"י ז"ל פירש כאן במסירת בעלים מוסרין אותה באפסר או בשערה ללוקח, לאו בדוקא נקיט ליה, אלא אורחא דמלתא נקט, ושמא סובר הוא כדברי רבינו יצחק בר מרדכי ז"ל, וכבר דחינו דבריו ז"ל. ורבינו יצחק הזקן ז"ל כך הוא סבור שאינו צריך אלא באמירה, וכן פירש רש"י בפרק הספינה (בבא בתרא עה, ב) אחזה בטלפה במצות המוכר.