חידושי אגדות על חולין · דף 94a

תרנגולת טריפה הואי כו'. ואפי' דטעות כנעני היה שרי היינו באינו משקר לו בדיבורו אבל הכא שמכר לו בתורת שחוטה כמ"ש רש"י לקמן אסור וע"ש בתוספות וק"ל:

אנפקא חייא משמע כו'. ק"ק דעיקר התירוץ שעבר על דבריו חסר מן הספר דהא דאנפקא חייא משמע נמי היה ידע דאל"כ לית ביה גניבת דעת ויש ליישב:

חביות המכורות כו'. עיין פרש"י ולולי פירושו נראה לכאורה דלאו משום הפסד שתהיה חסרה נגעו בה אלא כיון שמכרה כבר לחנוני אסור לו ליטול ממנה בלי רשות החנוני וכשהוא פותחם כאילו הוא רוצה לטעום כולם בשבילו לראות החזק והטוב בהם הרי הוא גונב דעתו אלא א"כ הודיעו לאורח שמכרם ולכבדו נגד הבריות עושה כן ואפשר לומר דאי משום כבודו בלא הודיעו נמי שרי כדקתני גבי פך ריקן וק"ל:

מפני שמטעהו כו'. ק"ק דהיאך מטעהו וגונב דעתו דהא לשתותו שם מביאו בבית האבל לנחמו ביין ואפשר שהיה דרכם שכ"א מביא שם ולא היו שותין מכולן והיה זה יכול להשמט עם לגין שלו שלא יהיו שותין ממנו ובהכי ניחא בלגין המתקשקש משמע שהוא נראה חסר ע"י קשקוש מאי מטעהו שייך בו אבל כיון שלא שתו את כולן בחזרתו יראה לגין המתקשקש ומטעהו שאבל יסבור ששתו ממנו עד שנעשה ריקן ואשמועי' דאעפ"כ לכבדו בחבר עיר שרי וק"ל:

לא ימכור לחברו סנדל כו'. ק"ק הכא במכירה מאי קמ"ל הא ודאי אונאה היא כיון דמתה אין עורה חזק כשל בריאה שחוטה וי"ל דמיירי כגון שהוא מכר לו אותן בזול כמו של מתה אלא כדי להחזיק לו טובה בעלמא א"ל שהוא חיה שחוטה דהשתא לא הוה אלא גניבות דעת ובההיא דלא ישגר לו חבית יין ושמן צף כו' מתוקמא במתנה דאי במכירת שמן האיך הטעהו ושלח לו יין כיון דאיכא למיקם עליה וק"ל: