גמ' ניחא בפני נכתב אבל לא בפני נחתם. דפסיל שהחתימה היא העיקר אלא בפני נחתם אבל לא בפני נכתב אמאי פסיל כלום קיומו של הגט אלא בחותמיו והרי הוא מעיד על החתימה:
קריאה במקור
פני משה על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 2 · הלכה 1 · Segment 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
אלא כר'יודה. מתניתין כרבי יודה היא דפוסל בטופסי' לקמן בפ"ג הלכה ב' דת"ק מכשיר לכתוב הטופס שלא לשמה מפני תקנת הסופ' שיהו מזומנים לו ובלבד שיניח התורף מקום האיש והאשה ומקום הזמן ורבי יודה פוסל כדמפרש התם טעמא דקסבר כתיבה לשמה נמי בעינן וגזרינן טופס אטו תורף והילכך בפני נחתם אבל לא בפני נכתב נמי פסול דחיישינן שמא טופס הגט כבר כתוב היה שלא לשמה:
ודר' יודה בח"ל במגרשו בא"י. בתמיה כלומר דדחי לה הש"ס דהיכי מצית מוקמי' לה טעמא דמתני' אליבא דר' יודה דהא דהצריכו לומר נמי בפני נכתב גזירה משום טופס דא"כ מילתיה דר' יודה דוקא בנכתב בח"ל ומגרש בא"י כדקתני במתני' המביא גט ממדינת הים:
ויש טופסי גיטין בח"ל במגרש בח"ל. מסקנת הקושיא היא דלדידך היכא דנכתב בח"ל ומגרש בח"ל והיינו באותה מדינה שאז א"צ לומר בפ"נ ובפ"נ בתמיה וכי סלקא אדעתך דבכה"ג ר' יהודה מכשיר בטופסי גיטין דלא חשו חכמים גם במגרש בח"ל באותה מדינה להצריך לומר בפ"נ ובפ"נ:
עד שידע שהוא גט אשה כו'. אלא דהיינו טעמא מפני שצריך לידע שהוא גט אשה ושהוא נעשה שליח לזה:
ולא היה יודע שהוא גט אשה. כלומר דחיישינן שמא לא ידע בשעת מעשה שהוא גט אשה ולפיכך הצריכו חכמים עד שיכתוב ויתחתם כולו בפניו והילכך צריך להעיד נמי על הכתיבה:
אם היה נכנס ויוצא. השליח אף על פי שלא היה שם במקום אחד מתחילת הכתיבה עד סופה מותר:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: cd953e37e4d2a06e318fcc1acf73f910714f4a3d16b180d5b26d7d5e685b8ff5