פני משה על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 2 · הלכה 3 · Segment 3

רושם לפניהן בדיו והן חותמין. עליו בסיקרא אי נמי בסיקרא והן חותמין בדיו משום דבכה"ג הוי כתב לענין שבת:

מפני שאנן עסוקין בהלכות שבת. וכי מפני שאנו מחמירין לקרותו כתב לענין שבת אנו מתירין אשת איש בתמיה שאתה מדמה נמי לסמוך על זה למעשה ולהקל בא"א:

ומקרע. מסרט לפניהן כעין צורת אותיות והן חותמין:

ולא כתב ידו של ראשון הוא. בתמיה דכשהן חותמין על רושם האותיות שנעשה בראשונה הוי כתב ע"ג כתב ולא כלום הוא:

אלא מרחיב לפניהן את הקרע. שעושה רושם האותיות בהרחבה פי' חלולין והן ממלאין דיו בתוך האותיות ולא על רושם הראשון:

ולמה לית אנן אמרין רושם לפניהן במים. והן חותמין דלא הוי כתב על גבי כתב:

אם בא ועירער עררו קיים. לפי גי' הספר אפשר לפרש דעל עירער הבעל קאי כלו' דאע"פ שרושם לפניהם במים בעלמא מ"מ לאו כתב הראשונים מיקרי ואינו יכול להתקיים בחותמיו א"נ דגרסינן אם בא ועידר עדרו קיים מלשון העדר וחסרון כלומר דמשני דמשום הכי לא מכשרינן ברושם לפניהם במים שאע"פ דלאו כתיבה מיקרי מ"מ אם בא לעדרו ולמחקו המחק קיים ורישומו ניכר לפי שעה והוי ככתב ע"ג כתב ואין תקנה אלא במקרע:

הקורע על העור. שחוקק ומסרט בו: