פני משה על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 1 · הלכה 1 · Segment 3

היה כתוב בו מתנה. בעיא היא אם כתב לה מתנה עם הגט ובא הבעל וערער מאי מי נימא הואיל והמתנה עם הגט כגט דמיא וערעורו בטל נמי אצל המתנה:

או מאחר שבטל כו'. כלומר אפילו שערעורו בטל הוא אצל הגט וטעמא משום שהאמינו לשליח דוקא בגט הקלו משום עיגונא אבל במתנה שעמו צריך קיום בחותמיו כשאר שטרות:

תנינן דבתרא. כלומר וכן נמי הא דתנינן לקמן אחד כו' ושיחרורי עבדים שוין במוליך ובמביא שצריך לומר בפ"נ ובפ"נ והאמינו חכמים לשליח ושוב לא יכול האדון לערער ובעי נמי כה"ג אם כתוב בו מתנה מאי:

מאחר כו'. כלומר אפי' בטל הוא אצל הגט שיחרור מכל מקום אצל המתנה קיים הוא או לא:

או מאחר שערערו קיים כו'. כלומר אי נמי איפכא דמי אמרינן מאחר שהערער קיים אצל המתנה שעם הגט קיים הוא נמי לענין הגט:

כתב. וכן נמי איכא למיבעי בכה"ג אם כתב כל נכסיו לעבדו דקי"ל דהוא גיטו הוא מתנתו דזכה בנכסים וזכה לעצמו כדתנן פ"ג דפיאה הכותב כל נכסיו לעבדו יצא בן חורין ומה את עבד לה לענין אם העבד עצמו הביא גיטו ומתנתו כאחד ולא נתקיים בחותמיו והאדון מערער:

כגט הוא. כלומר כגט שיחרור דיינין ליה ואם אמר בפ"נ ובפ"נ הואיל וא"צ לקיים לענין הגט והערער בטל בטל נמי אצל המתנה או דילמא איפכא הגט כמתנה הוא וערערו קיים אצל שניהם עד שיתקיים בחותמיו:

וייבא כהדא. וקאמר הש"ס דאתיא כהאי פלוגתא דפליגי בכותב כל נכסיו לשני בני אדם כו' וגרסינן לה בכתובת פ' אלמנה ושם פירשתי וע"ש וכלומר למ"ד שאם כתב בשטר אחד דנעשית כעדות אחת ובטלה מקצתה בטלה כולה וכן הכא נמי הואיל ובשטר א' הן והמתנה לאו כלים היא עד שיתקיים בחותמיו ה"נ גיטו לאו כלום הוא ולמ"ד כב' כיתי עדים הן ה"נ כן אע"פ שהן בשטר א' לא אמרינן מדבטל אצל זה בטל אצל זה ונכסים לא קנה אבל הוא עצמו קנה: