מלוה שהיא נעשית בו כפרנות. שתבעו וכפר בו והגיע השמיטה והוא בכפירתו ואחר השמיטה הודה אינה נשמטת דבשעת השמיטה לא קרינן ביה לא יגוש שהרי כפר בו:
קריאה במקור
פני משה על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 5 · הלכה 1 · Segment 9
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
כפרנית ונעשית מלוה. שהודה או שבאו עדים קודם סוף השמיטה נמי פשיטא דמשמטת כשאר מלוה ובשלא כתבו לו ב"ד פסק דין דאי לאו הכי ה"ל כגבוי דכל מעשה ב"ד אינו משמט:
אף למידת הדין כן הוא. אלא הא דקמיבעיא לן אם לענין דין הגבייה ממה להגבותו נמי כן הוא:
מלוה שהיא נעשית כפרנית גובה. כלומר מי נימא לענין הגבייה נמי הכי דליכא למימר גובה ממש דהא ודאי כל זמן שהיא כפרנית אינו גובה אלא דאם אח"כ כפרנית שהיא ניעשית מלוה שהודה או שבאו עדים אם נאמר דבמילתא קמייתא קיימא ונגבית בבינונית כמו דהויא כמלוה לענין שמיטה או דילמא דהוי לי' כנמחל שיעבודו הראשון ומוקמינן אד"ת ואינו גובה אלא מזיבורית ולא איפשיטא:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: cd953e37e4d2a06e318fcc1acf73f910714f4a3d16b180d5b26d7d5e685b8ff5