גמ' ב"ש כדעתיהון וב"ה כדעתיהון. לטעמייהו אזלי במה דפליגי לעיל ב"ש סברי פוטר אדם את אשתו בגט ישן ולא חיישינן שמא בא עליה כדפרשי' לעיל וה"נ לא חיישינן ואינה צריכה הימנו גט שני ולב"ה חוששין ור' מנא קמ"ל דבשלא ראוה שנבעלה מחלוקת אלא ביש. כאן עדי יחוד לחוד וכדפרישית במתני':
קריאה במקור
פני משה על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 8 · הלכה 9 · Segment 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ב"ש כדעתהון. מילתא אחריתא היא ולא פליג אדר' מנא אלא טעמייהו דב"ש וב"ה מפרש:
ב"ש דאינון אמרין. בשלהי מכלתין לא יגרש כו' ומשום הכי אינון אמרין מתוך שהיא מזוהמת מלפניו ומאוסה בעיניו שמצא בה דבר ערוה ואינו חשוד עליה ולפיכך לא חיישינן שמא בא עליה ואינה צריכה גט שני ולב"ה דאמרי אפילו הקדיחה תבשילו חיישינן שמא בא עליה לפי שאינה מאוסה בעיניו מחמת דבר ערוה ושמא חזר בו וצריכה גט שני:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: cd953e37e4d2a06e318fcc1acf73f910714f4a3d16b180d5b26d7d5e685b8ff5