ר' אילא בשם רבי ייסא. פליג על ר' יוסי דאדרבא איפכא מסתברא דאתייא כמ"ד שאין העדים חותמין אלא זה בפני זה הוא דכשר כשהישראל לבסוף דליכא למיחש למידי:
קריאה במקור
פני משה על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 1 · הלכה 4 · Segment 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ברם כמ"ד דחותמין אפי' זה שלא בפני זה אפילו חתם ישראל בסוף פסול. דס"ל לר' אילא דחיישינן דרווחא שבק האי ישראל למאן דקשיש מיניה ולא ידע שיחתמו אח"כ הכותי למעלה הימנו:
שער שחתמו בארבעה עדים ונמצאו שנים הראשונים פסולין או קרובים כשר. דאמרינן לכבוד או למילוי החלק חתמו ותתקיים עדות השטר נשאר:
ויעשה. זה השטר כהרחק עדות כשטר שעדיו מרוחקין ממנו ב' שיטין שהוא פסול וה"נ דהרי אלו הפסולין לאו כלום הן:
לית יכיל. אין אתה יכול לפסלו מטעם זה משום דאנן תלינן שלא באו להכשירו לזה השער שמתחילה היו עדיו רחוקין מן הכתב ומלאהו בקרובין ובפסולין כדי שלא יוכל להזדייף וקי"ל מלאהו בקרובי' כשר:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: cd953e37e4d2a06e318fcc1acf73f910714f4a3d16b180d5b26d7d5e685b8ff5