מראה הפנים על תלמוד ירושלמי קידושין · פרק 3 · הלכה 1 · Segment 4

לפיכך אם מת השני בתוך שלשים או גירשה חלו עליה קדושי ראשון. כן פסק הרמב"ן ז"ל והקשה הרשב"א ז"ל הא כיון שקבלה קדושין מהשני נתבטלו קדושי הראשון לגמרי וכן בבבלי דף כ"ט לא פליגי ר"י ור"ל אלא אם חזרה בה בתוך ל' יום דר' יוחנן סבר חוזרת דדיבור מבטל דיבור ור"ל סבר אינה חוזרת אבל לכ"ע מעשה מבטל דיבור וממתני' לא דייקינן מידי דכיון דקתני מקודשת לשני ממילא אינה מקודשת לראשון וכן תמה הרא"ש ז"ל בריש פרקין על הא דהכא וכתב וראיתי בירושלמי שלי וראיתי משובש עכ"ד. וכבר פירשתי בס"ד כל הסוגיא דכאן בפנים מסבירות על נכון לפענ"ד ואין לשבש בה כלום מלבד הא דכתוב רבי אבהו בשם ר' יוחנן דטעות הוא או בקמייתא או בבתרייתא דהא הני תרי לישני פליגי ויש לגרוס בחדא מינייהו ר' בא בשם רבי יוחנן. ובעיקר קושיתם אפשר לומר דיש לחלק דשאני התם שהחזרה היתה ממנו מבלתי תלוי בדבר כלל אבל הכא שחזרה ממנו מחמת שנתקדשה לשני וכיון שמת השני או גרשה בטל הדבר ובטלה החזרה ולאחר שלשים גמרי קידושי ראשון וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהל' אישות שפסק כהך דהכא כמ"ש הה"מ ז"ל שם הל' י"א וכן דעת הר"ן ז"ל שכתב דאין להקל נגד הירושלמי וראוי לחוש ולהצריכה גט. וכן הריטב"א ז"ל הביא סייעתא לסוגיא דהכא מדקאמר התם בדף הנזכר גבי פלוגתא דרב ושמואל מקודשת לשני כו' יתיב רב חסדא וקא קשיא ליה קדושי שני במאי פקעי כו' ומדלא פריך קדושי ראשון במאי גמרי ש"מ דכל היכא דפקעי קדושי שני תוך ל' יום כגון שמת או שגרשה דינן דגמרי קדושי ראשון: