גַּבְרֵי דְּנַשֵׁי קַטְלוּהָ, לָא דִּינָא וְלָא דַּיְּנָא. לפי המובן מן סדר השיטה צריך לפרש גַּבְרֵי דְּנַשֵׁי קַטְלוּהָ ללישנא קמא הוא כך כגון דאחד יש לו שפחות ואחד יש לו עבד ואמר אדון השפחות לאדון העבד יקומו אלו ויצחקו לפנינו על דרך שאמר אבנר ליואב יָקוּמוּ נָא הַנְּעָרִים וִישַׂחֲקוּ לְפָנֵינוּ (שמואל ב' ב, יד) דהיינו יעשו מלחמה ביניהם ונראה מי גובר וכן עשו ובתוך המלחמה של אותו צחוק נהרג העבד ביד השפחות, אין לאדון העבד תביעה על השפחות בזה כי לא היה לו לזה העבד שהוא זכר להפיל ולמסור עצמו ביד הנקבות שהם כבושים תחת יד הזכרים וגם למסור עצמו במלחמה ביד מי שאין דרכו לעשות מלחמה וכן זה השונרא לא היה לו להפיל עצמו ביד העכברים שדרכן להיות כבושים לפני השונרא.
אבל לאיכא דאמרי הכונה כך דאחד יש לו שפחות ובקש מן אדון שיש לו עבד בריא וחזק שישאלנו את העבד הזה להביאו לביתו לבעול את השפחות כדי שיתעברו ממנו בנים בריאים וחזקים וזה העבד בעל יותר מדאי עד שמת מחמת הבעילות דלית דינא לבעל העבד בעבור זה וכן בעל השונרא אין לו דין על בעל העכברים.
אבל לאיכא דאמרי הכונה כך דאחד יש לו שפחות ובקש מן אדון שיש לו עבד בריא וחזק שישאלנו את העבד הזה להביאו לביתו לבעול את השפחות כדי שיתעברו ממנו בנים בריאים וחזקים וזה העבד בעל יותר מדאי עד שמת מחמת הבעילות דלית דינא לבעל העבד בעבור זה וכן בעל השונרא אין לו דין על בעל העכברים.