בן יהוידע על בבא מציעא · דף 114b

לָאו כֹּהֵן הוּא מַר. קשא אמאי לא אמר לו כן תכף כשראהו קודם שנשא ונתן עמו בדברי תורה?
ונראה לי בס"ד דידוע כשיבא אליהו זכור לטוב בשעת המילה יבא ממנו נצוץ אחד בלבד וכמו שכתב מהר"י צמח ז"ל וזה מוכרח דהא יזדמן ברגע אחד בכל העולם כולו מאה מילות ויותר ואצל מי ילך? אלא מוכרח לומר דמתחלק לכמה ניצוצות אבל כשיבא ללמד תורה לחכמים לא יבא ניצוץ אלא שלם דהא לא בא באדרא רבא קדישא מפני שהלך להציל את רב המנונא סבא ואם אפשר בכך היה לו לבוא לכאן ניצוץ ולכאן ניצוץ ולכן בתחלה כשראה אותו חשב שבא כדי לילך למילה ואין בגוף זה הנראה אליו אלא רק ניצוץ אחד ולהכי לא הקפיד אקברות אך אחר שנשא ונתן עמו בדברי תורה הבין שהוא שלם ואינו ניצוץ כי היה להם סימן בדבר זה שהוא לא ילמד תורה אלא בחלק שלם ולא במדרגת ניצוץ ולכן שאל אותו עתה וְלָאו כֹּהֵן הוּא מַר?
ודע דאיתא במדרש תלפיות אות א' דרבה בר אבוה מצא את אליהו זכור לטוב בקברי גוים כי הלך שם כדי להציל נפש גוי מן המזיקין בשביל דאותו הגוי עשה טובה לישראל בגולה עיין שם. ומזה תבין כמה חביב לפני הקדוש ברוך הוא מי שעושה טובה עם ישראל דאפילו שהוא גוי שלח את אליהו זכור לטוב להצילו.

פְּשׁוֹט גְּלִימָךְ, סַפִי, שְׁקוֹל מֵהַנֵי טַרְפֵי. קשה למה הוצרך לומר לו 'שְׁקוֹל גְּלִימָךְ' יאמר 'סַפִי שְׁקוֹל' והוא מעצמו ודאי יפשוט גלמתו? ויש לומר דשמא יחשוב שאינו נותן לו רשות אלא לשקול בחפניו ואם היה עושה כן אז אחר שישמע הקול דאמרי מַאן קָאָכִיל לְעַלְמֵיהּ דאז ודאי ישליך הטרף מידיו לא היה נשאר לו הנאה של כלום מקליטת הריח אך עתה הרויח שקלטה הגלימא ריח הטוב ולקח תמורתה ממון הרב.
ודרך דרש נראה בס"ד דידוע לימוד התורה של החכמים נקרא בשם חלוקא דרבנן וכן במקרא אמר שִׂמְלָה לְכָה קָצִין תִּהְיֶה לָּנוּ (ישעיה ג, ו) ודרשו רבותינו ז"ל (שבת קיט:) על דברי תורה וידוע דאף על גב דמשכר מצות אין יכול האדם ליהנות בהאי עלמא משום דאין שכירות משתלמת אלא לבסוף, מכל מקום משכר לימוד תורה יוכל לבקש בהאי עלמא משום דעסק התורה אין לו סוף דאמרו רבותינו ז"ל (ברכות סד.) תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא שנאמר יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל חָיִל יֵרָאֶה אֶל אֱלֹקִים בְּצִיּוֹן (תהלים פד, ח). ולכן אמר לו פְּשׁוֹט גְּלִימָךְ וְסַפִי כלומר תוכל להנות בהאי עלמא מצד הגלימא שהוא עסק התורה.
או יובן על דרך זה כי הוא אמר לו בְּאַרְבָּעָה לָא מָצִינָא בְּשִׁיתָּא מָצִינָא נמצא לפי זה הגלימא הרומזת לעסק התורה שלו היא מקופלת שאינו לומד לימוד שלם בכל השש כי אם רק בחצי או שני שלישים ועתה שהוא מתעשר אם כן יפשוט הגלימא שלו שילמוד לימוד שלם בכל שש סדרים.

מַאן קָאָכִיל לְעַלְמֵיהּ כְּרַבָּה בַּר אֲבוּהָ. יש להקשות הוה ליה למימר 'רַבָּה בַּר אֲבוּהָ אָכִיל לְעַלְמֵיהּ' ולמה נקטו בהאי לישנא 'מַאן קָאָכִיל לְעַלְמֵיהּ כְּרַבָּה בַּר אֲבוּהָ'?
ונראה לי בס"ד דרצונו לומר אף על גב דנמצא לקחו שכר בהאי עלמא לא עשו כרבה שבא לגן עדן מקום שכר עלמא דאתי ולקח משם והלך וחזר לעולם הזה לאכלו אלא נזדמן להם סיבה בעולם הזה ונתעשרו ממנה וכמו ענין יוסף מוקיר שבת (שבת קיט.) אף על גב דנתעשר בזכות כבוד שבת וכמו שאמר לו אליהו זכור לטוב 'מאן דיזיף שבתא פרע שבתא' לא לקח העושר מגן עדן אלא בא לו על ידי סיבה בעולם הזה עצמו שקנה דג ומצא בו מרגלית ואין זה ניכר להדיה ולכן דקדקו לומר 'מַאן קָאָכִיל לְעַלְמֵיהּ כְּרַבָּה בַּר אֲבוּהָ' שזה דבר הניכר שבא למקום הפרעון ולקח משם השכר.