פני משה על תלמוד ירושלמי מעשר שני · פרק 3 · הלכה 5 · Segment 3

אב הטומאה דבר תורה. טומאתו מן התורה וולד הטומאה אין לו טומאה לטמא אחרים אלא מדבריהם דאלו לטומאת עצמו לא פליג בר קפרא דהא בהדיא כתיב וכל אשר יגע בו הטמא יטמא והטמא הוא אב ואשר יגע בו הוא ראשון וזהו ולד הטומאה ולא פליגי אלא בשני לבר קפרא מדבריהן ולר' יוחנן אף השני דבר תורה:

בין זה ובין זה דבר תורה. שהראשון לטומאה הוא ולד וטומאתו לאחרים גם כן מן התורה דכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא וגו' מי לא עסקינן דנגע בראשון והוי ליה שני:

וקשיא דב"ש על ר' יוחנן. לר' יוחנן דאמר אף ולד הטומאה מן התורה קשיא הא דב"ש דאמרי הכל יפדה וכו' חוץ משנטמא באב הטומאה בחוץ וכי מה בין ולד הטומאה ומה בין אב הטומאה בחוץ זה וזה דבר תורה הוא:

ואפי' על דברי ב"ה לא מקשיא. בתמיה כלומר מאי חזית דמקשית לר' יוחנן מדברי ב"ש ולא מקשית אפי' לדברי ב"ה דאמרי הכל יפדה וכו' חוץ משנטמא בולד הטומא' בפנים תקשה ג"כ מה בין וכו' זה וזה לא דבר תורה הוא בתמיה:

לא הוו בה רבנן אלא על דבר קפרא. כלומר אלא באמת לא הקשו הרבנין בבית המדרש כך כ"א לדברי בר קפרא הוא שהקשו מדברי ב"ש דב"ש אומרים וכו' מה בין אב הטומאה בין בפנים בין בחוץ וכי זה וזה לא דבר תורה הוא. לולד הטומאה הכתוב כאן טעות הוא אגב שטפא דלעיל ובשקלים פ' בתרא דאיתא כהאי ענינא לא גריס לה כ"א כדפרישית ומשני היינו טעמא דמה שנטמא בפנים יפדה ויאכל בפנים ואפי' נטמא באב הטומאה שלא יאמרו ראינו מעשר שני שנכנס לירושלים ויצא אינו הכתוב כאן בספרים אינו טעות דהוי כמו ראינו כלומר הרי זה מעשר שני וכו' א"נ קיצור המלה הוא כדרך הש"ס הזה: