פני משה על תלמוד ירושלמי מעשר שני · פרק 3 · הלכה 1 · Segment 4

תני. בחדא ברייתא דאפי' בירושלים עצמה לא יאמר אדם לחבירו העל חבית זו ממקום [למקום] כדי לחלק דאע"ג דלא טרח בה כולי האי אפ"ה מיחזי כפורע לו בשביל שכר טירחתו:

דר' יודה ור' נחמיה הוא. הך דר' יודה ור' נחמיה תני לה בתוספתא דשבועית פ"י על דינא דמתני' דפ"ח דשביעית ששנינו לקח מן הנחתום ככר בפונדיון כשאלקוט ירקות שדה אביא לך מותר משום שאמר לו כן בשעת המקח ולא מיחזי כפורע חובו מדמי שביעית אבל אם לקח ממנו ככר סתם בהקפה הרי הפונדיון הזה חוב עליו אסור לשלם לו מדמי שביעית שאין פורעין חוב מדמי שביעית ור' יהודה ור' נחמיה בתוספתא פליגי ואוסרין אף כשאמר לו בשעת המקח ועדיין לא הוטל עליו הפונדיון כחוב אפ"ה מיחזי כפורע חובו מדמי שביעית והשתא קאמר ר' אלעזר דהאי ברייתא דאוסרת אף בירושלים באומר לו העל חבית זו ממקום למקום לחלק ואע"ג דהויא כההיא דנחתום דהתם שהרי לא הוטל עליו החוב מקודם שבאו הפירות לירושלים וכאן הוא מעלה את החבית ממקום למקום וכאן הוא אומר ליתן לו מיד חלקו ואפ"ה אסור ש"מ דהך ברייתא אתייא כר' יהודה ור' נחמיה דשביעית דכמו שאוסרין אף באומר בשעת המקח להנחתום כשאלקוט ירקות שדה אביא לך ה"ה הכא דאף שנותן לו חלקו מיד אפ"ה מיחזי כפורע חובו ממעשר שני:

מה אנן קיימין. האי קאי לפרושי פלוגתייהו דר' יודה ור' נחמיה דשביעית ואיידי דמייתי לה הכא מפרש לה וכדגריס להא ג"כ בפ"ח דשביעית שם:

אם בהוא דא"ל הא לך הב לי. כלומר אם בשהנחתום אומר לו הא לך הככר והב לי הפונדיון והלה משיב לו כשאלקוט ירקות שדה אביא לך בזה ד"ה אסור דמכיון שתבע הנחתום את הפונדיון ממנו נעשה כחוב עליו וה"ז פורע חובו מדמי שביעית:

הב לי ואנא יהיב לך. ואם בשהלוקח אומר להנחתום הב לי הככר ואנא יהב לך ירקות שדה שיש לי ממה שלקטתי בזה ד"ה מותר דר' יודה ור' נחמיה ג"כ מודים היכא דאכתי לא הוטל הפונדיון כחוב עליו:

אלא כי אנן קיימין. לפלוגתייהו בהאי דא"ל הב לי הככר ודבר בריא לי דאנא יהיב לך ממה שאלקוט מירקות שדה ובהא הוא דפליגי:

ר' יודה ור"נ אוסרין. שאין ירקות שדה מצוין והלכך אף שזה אומר לו ברי לי שאביא לך לא סמך הנחתום על דבריו לפי שאין ירקות שדה מצוין בשביעית ושמא לא ימצא ללקוט לפי שהכל רוצין לזכות מן ההפקר ומה שנתן לו הככר בחוב בעלמא נתן לו ומשום הכי אסור כשמביא לו אח"כ דהוי כפורע חובו משביעית וחכמים מתירין דס"ל אפי' כן ירקות שדה מצוין הן וסמך הנחתום על כך ולא נתן לו הככר שיהא כחוב עליו אלא זה מקבל הככר וזה יקבל ירקות שדה שבודאי ימצא ללקטן ולהביא לו: