פני משה על תלמוד ירושלמי מעשר שני · פרק 3 · הלכה 3 · Segment 7

אמרו ב"ה לב"ש. תוספתא הוא בפרק שני ואדברי ר' שמעון בן יהודה גריס לה דקאמר לא נחלקו ב"ש וב"ה על פירות שלא נגמרה מלאכתן שיפדה ויאכל בכל מקום ועל מה נחלקו על פירות שנגמרה מלאכתן וכו' כדקתני במתני' ובתוספתא הגי' משובשת והגי' דהכא עיקרית. אמרו להן ב"ה לב"ש אין אתם מודים לנו בפירות שלא נגמרה מלאכתן שיפדה מע"ש שלהן ויאכל בכל מקום דהא לר"ש בן יהודה לא נחלקו בכך:

אף פירות שנגמרה מלאכתן כן. כלומר ומאי שנא דפלגיתו בפירות שנגמרה מלאכתן תאמרו אף בהן כן:

אמרו להן בית שמאי לא אם אמרתם בפירות שלא נגמרה מלאכתן. שאין בהן תורת קליטת מחיצה היינו טעמא לפי שהוא יכול להפקירן ולפוטרן מן המעשרות לגמרי כדי הפקר ולא יהא שייך בהן קליטת מחיצה הלכך אפי' לא הפקירן מקילינן בהו ואין המחיצה קולטת אותן תאמרו בפירות שנגמרה מלאכתן וחל עליהן חיוב מעשרות ואינו יכול להפקירן הלכך בדין הוא שיקלטו אותן מחיצות:

אמרו להן ב"ה. על דבר זה ג"כ חולקים אנו שאף בפירות שנגמרה מלאכתן יכול להפקירן כדי לפוטרן מן המעשרות דהרי סלי תאנים וענבים לאכילה יוכיחו וכי סלי תאנים וענבים שהן לאכילה שמא אין יכול להפקירן לפוטרן מן המעשרות בתמיה אף אנו נאמר בפירות שנגמרה מלאכתן שיכול הוא להפקירן מקודם שיפריש כדי לפוטרן מן המעשרות:

הדא אמרה סלי תאנים לאכילה וכו' גמר מלאכה הן. דהא ילפי ב"ה מהן שיכול להפקיר אף לפירות שנגמרה מלאכתן ומתני' דקתני לגת ולמוקצה בדוקא קתני כדלעיל:

אמרו להן ב"ש לב"ה. חזרו והשיבו להן תשובה אחרת לא אם אמרתם בפירות שלא נגמרה מלאכתן שאין בהן תורת קליטת מחיצה לפי שהוא יכול להוציא עליהן שני ממקום אחר שהרי עדיין לא חלה עליהן חיוב מעשרות כדין פירות שלא נגמרה מלאכתן ויכול הוא להפריש עליהן מעשר שני מפירות שלא נכנסו לירושלים ולא יבואו פירות אלו שנכנסו לחיוב מעשר שני תאמרו בפירות שנגמרה מלאכתן שאינו יכול להפריש עליהן מעשר שני ממקום אחר לפי שכבר תפסתו מחיצה למעשר שני שבהן וצריך הוא לאכלו בירושלים:

הדא פשטה שאילה א"ר זעירא. אותה הבעיא דאמר ר"ז לעיל שנסתפק אם נפטר במעשר שני שהפריש עליו ממקום אחר או לא ומהדא דאמרן נפשטה אותה שאילה דהא מיהת בפירות שנגמרה מלאכתן אמרי ב"ש בפשיטות דאינו יכול להוציא עליהן שני ממקום אחר ולא השיבו להן ב"ה כלום בדבר זה: