פני משה על תלמוד ירושלמי מעשר שני · פרק 3 · הלכה 2 · Segment 6

א"ר הונא טעמא דרבי שמואל. דקחשיב לשלמים הבאים מחמת הפסח לקדושה אחרת:

דהוא אמר אין הפסח עושה תמורה ושונה. כלומר משום דס"ל דלא מצינו שהפסח יעשה תמורה אחת וישנה פעם שניה בזמנים מתחלפים ויהיה דין תמורה שניה כמו אותה תמורה הראשונה:

הימר בו עודהו פסח מימר בו עודהו שלמים. כלומר אלא דמצינו דבזמן אחד עושה תמורה ותהיה אותה שהמיר בו עודהו פסח והיינו כדין הפסח שלא נקרב לשם פסח כגון שאבד ונמצא דירעה עד שיסתאב וימכר ויקח בדמיו שלמים וכך הדין באם המיר בו בי"ד קודם חצות דאין התמורה עצמה קריבה שלמים אלא תרעה עד שתסתאב ותמכר ויקח בדמיה שלמים וזהו עודהו פסח שהדין בהתמורה כמו דין הפסח עצמו שאין הוא קרב שלמים ומצינו שאם ממיר בו בזמן אחר עודהו התמורה עצמה שלמים והיינו אם המיר אחר חצות שא"צ שירעה עד שיסתאב אלא התמורה בעצמה קריבה שלמי' והואיל וכך הוא דאפי' בתמורהשל הפסח אין הדין שוה לעולם לפיכך אף בשלמים הבאים מחמת הפסח כקדושה אחרת משוינן לה ומוסיף חומש לפדיונם אף ע"פ שכבר הוסיף מחמת פדיון הפסח:

א"ר מנא ולא דמויי הוה רבי מדמה לה. כלומר דפריך על רב הונא דקאמר טעמא דר' שמואל משום דיליף מדין תמורת הפסח דפעם אחת דין הפסח עליה ופעם אחת דין שלמים עליה והרי רבי הוה מדמה דין דתמורה של הפסח כמו הפסח עצמו כאותה ששנינו בפ"ט דפסחים דמייתי רבי במתני' לדברי ר' יהושע יש תמורת הפסח קריבה ויש שאינה קריבה וכדמפרש ר"ע התם הפסח שאבד ונמצא קודם שחיטת הפסח שהפריש תחתיו ירעה עד שיסתאב וימכר ויקח בדמיו שלמים וכן תמורתו משום שדחאו בידים שהרי נמצא קודם שחיטה ואעפ"כ לא שחטו לשם פסח והלכך אין הוא עצמו קרב שלמים וכך הדין בתמורה שלו ואם נמצא אחר שחיטת הפסח שהפריש תחתיו הוא עצמו קרב שלמים וכן תמורתו הרי דרבי מדמה לתמורת הפסח כמו הפסח בעצמו דכל זמן שהפסח עצמו קרב שלמים התמורה ג"כ קריבה עצמה שלמים וכן אם אין עצמו קרב שלמים הדין הוא כך בהתמורה וא"כ מה ראיה דין דתמורה לכאן דנחשב לשלמים הבאין מחמת הפסח לקדושה אחריתא אדרבה אם מדין תמורה ילפת לה לעולם הרי הוא כפסח עצמו:

ר' חייא בשם ר' יוחנן שלמים שלקחן בכסף מעשר הוממו ופדיין עוד אינן חוזרין לכמות שהיו להיעשות שני. כלומר לא מיבעיא כשלא הוממו דפקעה מהן קדושת מעשר כדר' יוסי בן חנינה לקמן אלא אפי' הוממו ופדיין סד"א דהואיל דעכשיו פקעה מהן קדושת שלמים חוזרין לכמות שהיו וצריך לאכלן בקדושת מעשר שני בירושלי' הלכך קאמר דאעפ"כ אינן חוזרין עוד לכמות שהיו להיות עליהן קדושת מעשר שני דמכיון דבתחלה כשלקח בהן שלמים פקעה מהן קדושת מעשר פקעה מהן לעולם:

תריהון אמרין בשם ר' יוסי בן חנינה וכו'. כלומר בגופא דדינא חרווייהו מודים דכך אמר ר' יוסי ב"ח שפקעה מהן קדושת מעשר ולא פליגי אלא אליבא דתנאי דמתני' אי סברי כהאי דר' יוסי ב"ח או לא דחד אמר דלדידי' דאמר שלמים שלקחן [בכסף מעשר] פקעה מהן קדושת מעשר ותרומה שלקחה בכסף מעשר לאפקעה ממנה קדושת מעשר. כצ"ל קשיא ממתני' כדלקמיה:

משנה שוברת. כלומר ממה דשמעינן ממתני' שוברת להך דר' יוסי ב"ח דמחלק בין שלמים לתרומה דהא ר"ש אמר לחכמים מה אם היקל בזבחי שלמים וכו' וקשיא וכי משיבין דבר שפקעה ממנו קדושת מעשר על דבר שלא פקעה ממנו קדושת מעשר דילמא הא דהקילו ליקח זבחי שלמים משום דבשעת לקיחה פקעה מיד קדושת מעשר ושוב אין כאן מיעוט באכילתו של מעשר דיאמר בתרומה שלא פקעה ממנה קדושת מעשר וצריך לאכלה בירושלים בקדושת מעשר וא"כ מאי האי דהשיב ר"ש משלמים על התרומה:

וחרנא אמר. והאי מ"ד אחרינא אמר דאדרבה דכי לית הדא אמרה משיבין דבר שפקעה ממנו קדושתו על דבר שלא פקעה ממנו קדושתו כלומר דלעולם תנאי דמתני' כר' יוסי ב"ח ס"ל לחלק בין שלמים לתרומה והאי גופא היא מתשובת ר"ש וכך השיב להם מה אם היקל בזבחי שלמים דבשעת לקיחה פקעה מהן קדושתו של מעשר וחלה קדושת שלמים והרי יכול הוא שהן באים לידי פגול ונותר וטמא ומ"מ ממעט באכילת מעשר הויא דאלו לא לקח בהכסף שלמים היה נשאר בקדושת מעשר ואפילו הכי לוקחין לא ניקל בתרומה דמיהת נשאר קדושת מעשר עליה. בספרי הדפוס מצוין בטעות כאשר מצוי זה בהרבה מקומות ועד כאן הוא שייך להלכה ב' והאי שהוא אומר לו עבר עלי טבילה אחת שייך לקמן על הלכה ג':